בשבועות האחרונים, כאשר סיבוב הבחירות השלישי החל להתקרב אלינו בצעדי ענק, צמחה מלמטה, הדרישה לאחד את הציונות הדתית במסגרת מפלגתית אחת, בדרך של קיום פריימריס פתוחים לכולם. לזכותו של חה"כ מוטי יוגב ייאמר, שהוא היה החלוץ מבין חברי הכנסת שנענה לקריאה הזו. היום הייתה עליית מדרגה משמעותית לקראת איחוד שכזה, נוכח קריאתו של השר בצלאל סמוטריץ' ללכת למהלך הזה.
קריאתו של סמוטריץ', אינה דבר של מה בכך, בשים לב לכך שמפלגת תקומה בראשותו, (ששמה שונה ל"איחוד הלאומי") סירבה בכל תוקף לשיטת הפריימריס מיום הקמתה ועד ליום הזה ולמעשה, המפלגה מעולם לא הלכה עצמאית לבחירות ונבחריה לא התמודדו בפריימריס, אלא שובצו ושוריינו בכל מערכת בחירות יחד עם המפד"ל ו/או מפלגות אחרות, ברשימה אחת של הימין.
אנו מצויים בשעה גורלית לעתידה הפוליטי של הציונות הדתית ולמעשה, סד הזמנים הקצר עד הבחירות, הוא דווקא הסיבה שמהלך כזה יכול להצליח, שכן אנו למודי ניסיון מה קורה עם ניסיונות האיחוד כאשר אין בחירות באופק.
לאחרונה עלתה השאלה, האם נותר צורך במפלגה מגזרית של הציונות הדתית, או שמא הקריסה הפוליטית ורסיסי המפלגות שנותרו, ממחישים את חוסר הצורך במפלגה שכזו ואת השתלבותו של הציבור הדתי לאומי במפלגות השלטון ובעיקר בליכוד.
לאחר 20 שנות פעילות משפטית ופוליטית, על התפר שבין הכנסת, בג"צ והזירה החוץ פרלמנטארית, תשובתי הינה, כי מימין לליכוד חייבת להיות מפלגה ציונית דתית אחת מאוחדת, שתהווה מצפן אידיאולוגי למפלגת הליכוד, כפי שראינו היטב בכל המשברים הגדולים שחווה המחנה הלאומי בשני העשורים האחרונים.
זו המטרה המרכזית של קיומה של המפלגה והמטרה המשנית שלה, תהיה דאגה פרטנית לציבור שלנו, למוסדותיה, לשכר הלימוד או לגרעינים התורניים וכיוצ"ב.
אנחנו, אנשי הציונות הדתית, דתיים לאומיים, חובשי הכיפות הסרוגות, גאים במי שאנחנו ואין לנו כל רצון לטשטש את זהותנו; שומרי מצוות, לוחמים וקצינים בצה"ל, מיישבים את הארץ, שומרים על זהותה היהודית של המדינה, מעורבים בחיי המעשה ורואים במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו.
לעיתים נדמה, כי בלתי ניתן לגשר על הפער שבין גווניה השונים של הציונות הדתית, לייטים-מיינסטרים-חרד"לים, בעיקר בסוגיות דת ומדינה, אך למען האמת, אם נחזור לעקרונות היסוד של הציונות הדתית, שנמנו לעיל, יתברר, כי רב המאחד על המפריד.
אין זה מתקבל על הדעת, שלציבור הדתי לאומי, המהווה גנראטור של דור שלם, לא יהיה ייצוג הולם במערכת הפוליטית.
ידידי ורעי, חה"כ מתן כהנא אמר בראיון מגזרי, כי מפלגתו "הימין החדש" לא תיטול חלק בפריימריס פתוחים של הציבור שלנו, שכן מפלגתם הינה מפלגה כלל ישראלית ולא מגזרית. לעניות דעתי, מתן שוגה, כפי ששגו ראשי מפלגתו השר נפתלי בנט וחה"כ איילת שקד, כאשר ניתקו עצמם מהבית היהודי ויצרו את "הימין החדש", הגם שאף אני סברתי בתחילה, כי החלקים עשויים להיות גדולים מהשלם.
המחשבה הפוליטית, כי יש בחוץ ציבור מספיק גדול, שאינו חלק מהציונות הדתית, המחזיק באידיאולוגיה ימנית ואינו מצביע לליכוד, הופרכה במבחן המציאות פעמיים בתוך חצי שנה. פעם אחת בקריסת הימין החדש מדו-ספרתי אל מתחת לאחוז החסימה בסיבוב אפריל ופעם שנייה, בתוצאה המינימאלית שהביאה "ימינה", בראשות איילת שקד, לאחר שהתאחדו עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי.
יתרה מכך, הציבור שלנו הוכיח, כי הוא מסוגל להשפיע באופן משמעותי על המדינה בכל תחומיה, אף מבלי להתמודד על ראשות הממשלה ואולי אף להפך, היעד שהציבו לעצמם בנט ושקד, מנהיגים ראויים מצד עצמם, של הגעה לראשות הממשלה, עשוי להיות בעוכריו של הציבור שלנו וכרחיים על צווארו, כפי שראינו כאשר נוצרת התנגשות בין שאיפתם זו לבין ראש הממשלה המכהן.
בנט ושקד יצטרכו להחליט האם הם דבקים ביעד שלהם, שאז מקומם אך ורק בליכוד, או שהם מוכנים להסתפק בשליחות ציבורית חשובה במסגרת המחנה הפוליטי הדתי לאומי.
במאמר מוסגר אציין, כי אינני בטוח שמדינת ישראל בשלה לראש ממשלה דתי ובכל מקרה, אף מי שסבור אחרת, יסכים עימי שאין מדובר ביעד ריאלי שצריך להתמקד בו בעת הזאת.
הדרך היחידה להחזיר את הציבור שלנו אל ביתו הפוליטי, הוא להקים מחדש בית פוליטי אותנטי, אשר יאחד בתוכו את כל מרכיבי הציונות הדתית, מהר עציון ועד הרי יצהר, אשר נבחריו הם בשר מבשרה של הציונות הדתית והם ייבחרו בפריימריס פתוחים, הן לראשות המפלגה והן לחברי הכנסת.
אני סמוך ובטוח, כי אם נלך למהלך הגדול הזה, יצטרפו אלינו לא רק מרבית בוחרי הציונות הדתית, אלא גם חובשי כיפת שמים רבים, המזדהים עם דרכה של הציונות הדתית, כמו איילת שקד למשל.
בשולי הדברים, אוסיף כי בבחירות הקרובות, נוכח מה שנראה לציבור גדול במחנה הלאומי, כמו פוטש משפטי-פוליטי שנעשה לרוה"מ נתניהו, הליכוד בראשות נתניהו צפוי להתחזק. לפיכך, הסיכוי היחיד שלנו לחזור למפה הפוליטית, הוא בדרך של איחוד כוחות רחב ביותר בציונות הדתית ותמיכה מוחלטת בבנימין נתניהו לראשות הממשלה, מעין הצבעה בשני פתקים כמו ההצבעה לש"ס. זהו גם אינטרס פוליטי מובהק של רוה"מ נתניהו, שמעוניין להגיע לגוש של 61 מנדטים ללא ליברמן, מבלי לאבד מנדטים כלשהם.