השבוע מציינים 25 שנים לפטירת הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי הראשון (1971-1948) והרב הראשי לישראל (1983-1972); דומה כי המורשת המרכזית שהותיר אחריו הרב גורן היא התשתית של הלכות צבא ומלחמה בדורנו, ונטיעת היסודות להיותו של צה"ל צבא יהודי המתנהל על פי ההלכה.
את פסקיו של הרב גורן ייחדו שני עקרונות מרכזיים. ראשית, ההנחה כי הצבא הוא בגדר מצווה, ועל כן המציאות הצבאית היא לא כשל מציאות אחרת בחיים האזרחיים. העיקרון השני היה ראיית המציאות בצבא כמערכת כללית ולא כפתרון יחידני לחייל. הרב גורן עמד על כך שכל הפסקים ההלכתיים יהיו נכונים לכל החיילים ולא רק לחייל הדתי. כחלק מאותה המגמה הוא התנגד נחרצות ליחידות הנפרדות שהיו בתקופת קום המדינה, ואשר היה לו חלק בביטולן; לו הרב גורן היה חי בימינו הוא היה מתנגד ללא ספק לקיומן של יחידות קרביות מעורבות המדירות בפועל חיילים דתיים מלשרת בהן, או במקרה היותר גרוע: כופות על חיילים דתיים לשרת בהן.
הרב גורן טווה קו, שמצד אחד לא סוטה מההלכה, אך מצד שני לא כופה על החיילים שאינם דתיים את ההלכה בעניינים פרטיים. הוא עמד על הצורך בשמירת המסגרת ההלכתית גם בענייני הלכות מדינה. "אנו יכולים להצהיר קבל עם ועולם, כי קיימת אפשרות מלאה ללא כל סייג להשתית את אורח החיים במדינה על פי חוקי התורה וההלכה היהודית", טען הרב גורן.
פסיקות ההלכה בענייני צבא מבוססים על פקודות מטכ"ל בענייני דת שגובשו בתחילת דרכה של הרבנות הצבאית. הרב גורן היה מעורב בשאלות הלכתיות שהופנו אליו בכל צה"ל. שלא כבימינו, הרב גורן כרב הראשי לצה"ל נקט בגישה ריכוזית, וכל בעיה הייתה מונחת לפתחו. רבנים צבאיים וקציני דת ערבו אותו בשאלות בהן הם הועמדו. עוצמתו של הרב גורן הייתה בולטת עד כי מפקדים בשטח חששו מלהיכנס לעימות עמו. הוא נהג לגעור אישית בכל מפקד שביחידתו נוצרו בעיות הלכתיות, תהיה דרגתו אשר תהיה.
עם זאת, בעת שהיה הרב גורן עסוק בתפקידיו הרבניים, הוא לא התפנה לעסוק באופן מלא בכתיבת פסקיו ההלכתיים. הוא היה כותב אותם "בין לבין", תוך כדי עיסוקיו, וכך הדבר התגבש לידי פרסומים ההלכתיים, חלקם אף התפרסמו לאחר פטירתו. סדרת ספריו "משיב מלחמה" נכתבה, לעומת זאת, בצורה מסודרת על ידו, כאשר הוא היה כבר מחוץ למסגרת הצה"לית.
כמעט יובל שנים חלפו מאז סיים הרב גורן את תפקידו כרב הצבאי הראשי, ואולם המורשת שהנחיל הרב גורן היא שצריכה להמשיך להנחות את הרבנות הצבאית גם בימינו. נותר רק לקות שמעמדה של הרבנות הצבאית יישאר עצמאי ואיתן, והקולות המבקשים לצמצם את כוחה ייחלשו וייעלמו מהשיח הציבורי.
יהי זכרו ברוך.
ד"ר אהרון (רוני) קמפינסקי הוא דיקן אקדמי וראש החוג לאזרחות במכללת אפרתה