רגע אחרי הבחירות לכנסת ה 22 היה ברור לכולם כי אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, הוא לשון המאזנים. לישראל ביתנו היה את הכח להחליט מי יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל, וליברמן כהרגלו, שמר את הקלפים קרוב לחזה.
לזכותו, היחידה, של ליברמן. כבר בתחילת הדרך הוא ביקש ודרש ממשלת אחדות של כחול לבן והליכוד, ואף הסכים להישאר מחוץ לקואליציה, ללא ספק התנהגות של המבוגר האחראי בפוליטיקה. כך הצליח ליברמן להחלץ מהפלונטר שאליו נקלע, גם לא להיכנע לחרדים וגם להיות זה שדואג לציבור הישראלי ובוחר ממערכת בחירות נוספת.
אבל הפוליטיקה של ליברמן היא זאת שגוררת את כולנו לבחירות שלישיות בתוך שנה. דבר שלא קרה מעולם, דבר שאף אזרח בישראל לא ייחל לו. ליברמן יכול היה בקלות להוציא את כולנו מהברוך אליו נקלענו לו רק היה מסכים לשבת עם החרדים והסמוטריצים. החרדים הרי כבר נכנעו לדרישותיו בחוק הגיוס – והוא אפילו היה יכול להציג עצמו כמנצח הגדול, שעמד במילתו והכניע את החרדים. וגם כגואל הלאומי שחסך לכולנו עוד מערכת בחירות.
אבל מה שליברמן כנראה רוצה יותר מהכל, זה לראות את מדינת ישראל נטולת חרדים, ורחוקה מיהדותה. זה לא רק חוק הגיוס והשייוון בנטל, זה התחבורה הציבורית בשבת, זה מונופול הרבנות על גירושין, כשרות וכל מקום שריח יהדות נוגע בו.
אבל ליברמן, כהרגלו, אוהב סיכונים ומהמר על כל הקופה. מקווה שאזרחי ישראל ישרדו עוד מערכת בחירות ויזדהו עם המסר שלו כנגד החרדים. הימור שהוא כנגד עצתם של היועצים הפוליטים – שבטוחים, בצדק, שהציבור הישראלי לא יעניק את קולו למי שיגרור אותו לעוד בחירות, תהיה הסיבה אשר תהיה.
נכון שהכי קל להאשים את נתניהו ואת גנץ(החל מהיום), אבל בסופו של דבר, הנאום של ליברמן סגר את הגולל על כל אופציה אפשרית של ממשלה ובעצם הוא זה שהכריז היום על בחירות לכנסת ה 23