אנחנו שוב מוצאים את עצמנו סביב טקסי זיכרון, הדלקת נרות, סידורי פרחים, ראיונות של עוברים ושבים ונאומים חוצבי להבות מפי מנהיגים ופוליטיקאים שמבטיחים להיאבק באנטישמיות ובשנאת היהודים.
בדיוק שנה חלפה מאז נטבחו 11 יהודים בבית הכנסת בפיטסבורג בארצות הברית, בזמן תפילה. ואני שוב מוצא את עצמי יושב וכותב חושב ונזכר, באותן המילים שנאמרו ונכתבו בדיוק אז.
כבכל אירוע אנטישמי גדול בו נרצחים יהודים, גם הפעם, הגעתה האצילית של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שעות לאחר המתקפה האנטישמית, לוותה בפנים כואבות והמומות, דואגות וכועסות. הצילום של הקנצלרית מרקל משתתפת בשירת שירי שלום עם מתפללי בית הכנסת, עשה את דרכו מהרה לרשתות החברתיות ולערוצי הטלוויזיה. זה הזכיר בדיוק את מה שעשה נשיא צרפת עמנואל מקרון לאחר גל האירועים האנטישמיים בחודש פברואר האחרון, בדיוק כפי שעשו אנשי ממשל בארצות הברית לאחר הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג באוקטובר אשתקד, ולאחר הרצח בבית הכנסת בקליפורניה באפריל שנה זו.
רק בשבוע שעבר הגיח בריצה צעיר ממוצא סורי עם סכין שלופה בידו לעבר בית הכנסת בברלין שבגרמניה. הוא צעק "אללה אכבר" והוסיף קללות על ישראל. הצעיר נעצר, אבל רשויות החוק בגרמניה שחררו אותו ביום שלמחרת.
הפנים הזועפות של אנשי ממשל בכירים, הגינויים הקשים, ההבטחות להיאבק באנטישמיות על כל גווניה וביטוייה – כולם באים לידי ביטוי לאחר אירוע אנטישמי, רק לאחר שקורה הגרוע מכל – רצח יהודים.
ממשלות אירופה וגורמי אכיפת החוק, מערכות החינוך והתקשורת, אינם יכולים עוד להעלים עין מהאנטישמיות התוססת בקרבם. הם אינם יכולים עוד להסתתר מאחורי צילומים יפים או הצהרות. עד כאן. אין ספק כי ביקורי ראשי מדינות ואישים במקומות בהן התרחשו מתקפות אנטישמיות – חשובים מאוד, הם תורמים לתחושות ביטחון בקרב אנשי הקהילה ומעניקים הרגשה אמיתית של אכפתיות מצד הממשל כלפי האזרחים היהודיים. גם ההבטחות אותן מפזרים אנשי הממשל חשובות מאוד, אבל די, לא עוד.
ידוע כי השלב הראשון בפתרון בעיות הוא ההכרה בקיומה של הבעיה. הפיגוע האנטישמי בבית הכנסת בגרמניה, ביום הקדוש ביותר לעם היהודי, לא צריך להיות הזדמנות פז עבור הפוליטיקאים בכדי חזק את הקשר עם הקהילה היהודית. השלב הראשון חייב להוות צומת לקבלת החלטות אופרטיביות ומיידיות, כי לא נשארו עוד צמתים נוספים. שבענו נאומים והבטחות, צילומים ושירים, נרות ופרחים. הגיע הזמן לנקיטת צעדים משמעותיים בכל הנוגע לשנאת יהודים.
באירופה של 2019 אסור לדבר עברית. באירופה, ספוגת דמם של שישה מליון יהודים, מצניעים כל סממן יהודי. בתי כנסת באירופה נמצאים כמעט תחת מצור ותוך ליווי משטרתי צמוד מחשש לשלום היהודים. בתי ספר יהודיים נמצאים תחת מעקב של שירותי הביטחון השונים. המזוזות בבתי היהודים מוכנסות לצידם הפנימיים של משקופי הדלת ושמות משפחה של יהודים מוחלפים לשמות לא-יהודיים מחשש לרדיפה.
בימים אלה בהם מטשטשת הזהות היהודית והגאווה הלאומית בקרב בני עמנו, בתקופה בה אחוז ההתבוללות הינו מהנוראיים והמדאיגים בהיסטוריה, עלינו
לגלות אחריות, להעצים את הקשר, להיאבק בתופעות המחרידות ולחנך לערכים.
אין ספור עצרות, כינוסים מיוחדים, תכניות לימוד, רגולציות בחוק, נאומים חוצבי להבות על חשיבותם של היהודים כחלק מהתרבות – לא מסייעים בבריחה אבל המציאות באירופה מוכיחה לנו שוב כי האנטישמיות תוססת. השנאה ליהודים ולישראל נמצאת עמוק בדמם של שונאינו. ההצהרות והצילומים של הפוליטיקאים לאחר מתקפות אנטישמיות, נעלמות להם באוויר ביום שלמחרת המקרה.
מדינת ישראל, מקום מושבו של העם היהודי, ביתו הלאומי, הטבעי וההיסטורי פותחת את שעריה בפני כל יהודי העולם כבר 71 שנים. עם זאת, ביטחונם של היהודים בתפוצות היא תחת אחריותן המלאה והבלתי מעורערת של הממשלים בהם מתגוררים יהודים כאזרחים שומרי חוק ונאמנות.
הנרות שיודלקו בימים הקרובים לזכרם של קורבנות המתקפה האנטישמית בגרמניה – יכבו. הפרחים – ייבלו. מילות הצער והכאב יופרחו לאוויר עם שלל הבטחות למאבק עיקש בתופעה.
זה הזמן להתעורר. על הממשלות בעולם להשקיע את כלל המשאבים האפשריים בכדי להיאבק בתופעה, להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות.
יעקב חגואל, סגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית והממונה על המאבק באנטישמיות