דעה: ממשלת אחדות בלי דתיים

בחיים האמיתיים, בשטח, כולנו שלובים זה בזה: במילואים ובעבודה, בחנויות ובבתי החולים, ברחובות ובמפעלים, אנחנו חיים ביחד. אין הדתה ואין כפייה, אין הדרה ואין שנאה. יש חיים.

חדשות כיפה חוה מנסבך 16/09/19 12:26 טז באלול התשעט

דעה: ממשלת אחדות בלי דתיים
חוה מנסבך, צילום: יחצ

מה המשותף ליאיא פינק, אברהם נגוסה, יולי אדלשטיין, זאב אלקין  , ז'קי לוי ,עומר ינקלביץ, שי פירון, רחל עזריה, ציפי חוטובלי, שמעון אוחיון, עליזה לביא, ועוד רבים וטובים?

כולם, היו ח"כים, כולם שומרי תורה ומצוות, הפועלים במסגרת מפלגות חילוניות.
למה?

כי מסתבר, שבחיים האמיתיים, בשטח, כולנו שלובים זה בזה: במילואים ובעבודה, בחנויות ובבתי החולים, ברחובות ובמפעלים, אנחנו חיים ביחד.
אין הדתה ואין כפייה, אין הדרה ואין שנאה. יש חיים.

סקרים מדברים על מעט יותר ממחצית מתושבי ישראל המגדירים עצמם דתיים ומסורתיים, מול מעט פחות ממחצית המגדירים עצמם חילוניים.
מסתבר, שכמו בכל אבטיח ביתי, השאלה היא: מאיפה הכי נכון לחתוך?

מסקרים בשנים האחרונות, בהם נפרטו ההצהרות לפרטי חיים,עולה כי כמעט 95% מתושבי ישראל היהודים מלים את בניהם, קרוב ל90% צמים (צום שלם או חלקי) ביום הכיפורים, 85% נמנעים מחמץ בפסח, בין 60-70 אחוזים מקפידים על כשרות מסויימת בתוך ביתם, וכמעט 70% לא יגעו בבשר חזיר אפילו בחו"ל.

איך זה מתיישב עם ההגדרה חילוני שבה הם מגדירים עצמם?

כי בעיניהם, אין שום סתירה. זו פשוט הזהות שלהם.

כשגנץ ולפיד מבטיחים לנו להקים ממשלת אחדות חילונית, יש במשפט הבודד שתי טעויות לוגיות:
איפה האחדות, בקואליצייה שמדירה מראש את כל ארבע המפלגות הדתיות?
וגם אם הקואליצייה תכיל רק מפלגות חילוניות, יכהנו בתוכה ח"כים ושרים דתיים.
אז מה מניע את הסיסמה הפופוליסטית הזו?
החשש מפני הרבנים.
מיהם אותם רבנים מפחידים?

הזכרו ברב שהשיא אתכם, בזה שלימד את בנכם לקראת מסיבת בר המצווה, ברב שנועצתם איתו כשפחדתם שנפערה תהום בינכם כבני זוג אוהבים ומחוייבים, ברב שליווה  אתכם בצבא, בזה שבכאב עצום אסף את מה שנשאר מהחברים הטובים שלכם.....ברב שמוביל את תפילת נעילה, שאתם מתאספים אליה וממתינים לתקיעת השופר בסופה.
אתם מכירים אותו. פגשתם בו בזמן אמת, לא בזמן בחירות. הוא כל כך מפחיד? הוא זומם לשלוט במישהו?
כשמבטיחים לכם ממשלת אחדות בלי דתיים, מנסים לחקות את דוד בן גוריון, שטבע בשנת 1949  כלל: בלי חירות ומק"י.

בן גוריון, איש גדול שביצע טעויות גדולות, הצליח לצבוע את חירות, מפלגתם של לוחמי האצ"ל לשעבר, בגוון בלתי לגיטימי למשך 30 שנה, שנות דור.
האם הציבור בישראל נכון כיום לחזור על אותה טעות, ולצבוע כשליש מהאזרחים בגוון בלתי לגיטימי למשך דור נוסף?
ומה אחדות בתפיסה כזו?!

 

הכותבת הינה חברת איגוד רבני קהילות, מלמדת תורה ומנחת הורים.