מאז ומתמיד הצבעתי למפלגות המזוהות עם הציונות הדתית – המפד"ל בגלגוליה השונים, בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. גם בשתי מערכות הבחירות האחרונות שמתי במעטפה את הפתק עם האותיות 'טב'. כך ב 2015 (הבית היהודי בראשות בנט) וכך גם באפריל השנה (איחוד מפלגות הימין). אך לצערי, הפעם לא אוכל להצביע באותו פתק.
למרות שהצבעתי כאמור לאיחוד הימין, ולא לימין החדש – עיקר הבעיה שלי הפעם היא לא עם בנט ושקד, אלא דווקא עם הצד השני של הרשימה – אלו שרצו באיחוד הימין יחד עם עוצמה יהודית וכיום מנהלים נגדה מלחמת חורמה.
אפשר להתווכח על מספר המצביעים המדוייק שהביאה עוצמה לאיחוד – אך אין ספק שבלי עוצמה גם 'איחוד הימין' היה נשאר מחוץ לכנסת (עברו את אחוז החסימה בפחות מ 20 אלף קולות). השרים סמוטריץ' ופרץ יושבים היום בממשלה (ובקבינט!) בזכות קולות שהביאה גם עוצמה יהודית. ח"כ עידית סילמן יושבת בכנסת על מושב ששייך כולו לעוצמה יהודית.
כזכור המקום החמישי ברשימה היה של עוצמה, והוצב בו ד"ר מיכאל בן-ארי. לאחר שהבג"ץ פסל אותו נותר לעוצמה רק המקום השביעי שבו נמצא איתמר בן-גביר. פסילה זאת של בג"ץ - לעומת ההכשרה של בל"ד -התקבלה בזעם בחלקים רחבים של הציבור. אזכיר רק את המאמר של קלמן ליבסקינד שכתב שבעקבות הפסיקה הזאת הוא מצביע הפעם לאיחוד הימין.
לאחר שהתברר שהרשימה זכתה ב 5 מושבים בלבד - הצעד המתבקש מכל שותף הגון היה לפנות את המקום החמישי למועמד הבא של עוצמה (ע"י התפטרות של מקומות 5,6). קל וחומר שזה הצעד שהיה נדרש ממפלגה שחרטה על דגלה את המאבק בבג"ץ ובאקטיביזם השיפוטי.
אך למרבה הצער והבושה – לא רק שלא פינו את המקום, אלא גם לא העבירו לעוצמה את מימון המפלגות המגיע עבור המקום החמישי. כך שאיחוד הימין אמנם דיברו גבוהה גבוהה נגד הגזילה שעשה בג"ץ, אך בפועל נהנים מהפירות של אותה גזילה.
מתקבל הרושם שהחברים באיחוד הימין היו מוכנים לרוץ עם עוצמה רק בלית ברירה, כאשר ה'כוכבים' בנט ושקד נטשו אותם רגע לפני הבחירות. אך כאשר הילדים המקובלים בכיתה חזרו לדבר איתם – כבר לא יאה להם להיראות שוב בחברת הילדים המנודים מ'עוצמה לישראל'. השתמשו וזרקו בצורה הכי נמוכה שאפשר.
תאמרו: זו דרכה של פוליטיקה, לא תמיד זה צודק ובדרך כלל זה לא יפה. ואני אומר: מהפוליטיקאים שמייצגים אותי אני מצפה להיות קודם כל בני-אדם, ורק אח"כ פוליטיקאים. את קולי הפעם לא אתן למי שנוהג בכפיות טובה כה בוטה.