זה לא השיח ולא העם המפולג, זו מערבת בחירות אין סופית שמעלה את הרפש לגבהים חדשים שטרם הכרנו. הסרטון השנוי במחלוקת של יאיר לפיד שמציג את הפוליטיקאים החרדים ואת יו"ר האיחוד הלאומי, בצלאל סמוטריץ' כתאבי בצע, היא תולדה של מערכת בחירות מאוסה ובלתי נגמרת. בכל יום, חייב המועמד להמציא את עצמו מחדש, לייצר שיח כדי להיות בכותרות וכך להביא את מצביעיו אל הקלפי. ובבחירות, המטרה מקדשת את האמצעים, אך מטמאת את המצביעים.
נעזוב לרגע את הסרטון של לפיד ונלך לא רחוק מידי אחורה בזמן. לפני פחות מחודשיים תקף ח"כ מוטי יוגב את חברו למפלגה לשעבר-לשעבר, נפתלי בנט. "בנט בגד בנו", אמר יוגב. "אני לא חושב שראוי שנקבל אלינו את מי שלא ספר אותנו. בנט לא היה נאמן לציונות הדתית ולאנשיה, הוא הצהיר שהוא לא מחויב למגזר ולרבנים. לא בכל מחיר אתה עושה איחודים עם כל אדם. בעיני ממשלת אחדות לא פחותה מישיבה חזרה עם אלו שבגדו בנו, לקחו את הכסף. היחזור כלב אל קיאו?" שאל אז, רק לפני כשבעה שבועות ח"כ מוטי יוגב בראיון לגלי ישראל וחזר אל כיסאו. הסיבה: מנדטים.
בחודש אוקטובר האחרון, בבחירות לראשות עיריית ירושלים, נתמך מקורבו של אביגדור ליברמן, משה ליאון על ידי הסיעות החרדיות בבירה. כיום, לראש העיר הנבחר ליאון, אין חבר מועצה אחד מלבד הוא עצמו, אך במועצה ישנם לא מעט חברים חרדים. כשחושבים על זה, כיצד קרה שאך לפני פחות משנה נרקם שיתוף פעולה כביכול, בין החרדים בירושלים, לבין המועמד של אביגדור (לא נשב בממשלה עם החרדים לעולם) ליברמן. הסיבה: מנדטים.
https://www.facebook.com/watch/?ref=external&v=356626158365262
הלאה. בבחירות האחרונות נחל "הימין השפוי", מפלה עצומה כאשר מפלגת 'כולנו' קיבלה ארבעה מנדטים בלבד. בסוף מערכת הבחירות, מפלגת כולנו התמזגה עם "הימין הלא שפוי", הלא היא מפלגת הליכוד, ככל הנראה לכדי רשימה אחת. מאז, את שר האוצר, משה כחלון, כמעט ולא שומעים ויו"ר סיעת כולנו, רועי פולקמן פרש מהמפלגה.
הרי ברור לכל שהסרטון של יו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד הוא חלק ממלחמת המנדטים (לא הבריטים ושות') הקיימת בינו לבין ליברמן שגנב לו לא רק מנדטים, אלא את הקלף המנצח - התנגדות עממית לחרדים. לפיד רואה את שאיבת המנדטים הבלתי נגמרת של ישראל ביתנו מכחול לבן בסקרים האחרונים והחליט ככל הנראה לבצע מהלך של שתיית קולות חזרה. המתכון המנצח למשקה שכזה חייב להכיל, כוס אחת של חרדים, שתי כפיות של מדינת הלכה ולא מעט כסף. את כל זה מערבים לכדי סיר אחד רותח שנקרא הציבור הישראלי והטעם - של אוכל מהיר. ג'אנק פוד.
כשיש בחירות מכל סוג – יש יצרים, תחרות ורפש רב. אפילו בבחירות לראשות מפלגת האיחוד הלאומי, מפלגה שחברים בה רק 128 חברי מרכז, השחיל בסוף הערב, אחרי ההפסד לבצלאל סמוטריץ', שר החקלאות אורי אריאל משפט חד ועוקצני: "לא מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין" אמר אריאל כשהוא רומז על צביעות חברי מפלגתו.
נבחרי הציבור, או אלו שמועמדים וכל כך רוצים להיות נבחרי ציבור חייבים להפנים שלא הכל זה קמפיינים, ולא הכל זה אייטמים. שיח ציבורי יכול לגרור אלימות. ראינו את זה גם בהיסטוריה היותר רחוקה של מדינת ישראל, ואפילו השבוע בארצות הברית. אחרי שבוע שבו מוצגים נבחרי ציבור דתיים, באופן כמעט השוואתי ליהודים בפרוטוקולים של זקני ציון חשוב לעצור לרגע ולחשוב על הציבור, ולא רק על היום בו יבחר הציבור את הפתק הנכון לשלשל בקלפי.
"אבטליון אומר, חכמים, הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל". (פרקי אבות, א, יא).