בצבא, במיוחד ביחידות הקרביות מלמדים את הלוחמים לא לוותר אף פעם. נפתלי בנט, ששירת כלוחם בסיירת מטכ"ל וכקצין במגלן מכיר מקרוב את המושג הזה. כשסוחבים אלונקות על הכתפיים שעות ארוכות, כשהרגליים כואבות והאוויר בריאות מתרוקן, לרגע קט אתה מקבל דחיפה מחבר שמניח את ידו על כתפיך ולוחש לך באוזן: "הכל בראש אחי. אל תוותר".
גם הערב, כאשר איילת שקד הוכרזה כיו"ר מפלגתו שלו, נפתלי בנט הבין שהכל בראש. בראש הרשימה. אך הפעם הוא החליט דווקא כן לוותר. הפעם, בשונה מבית סוקולוב, בכפר המכבייה היה רק פודיום אחד, הפעם רק שמה של איילת שקד התנוסס בגאווה באולם, הפעם הוא לא רק דחף, אלא עשה חימום למופע המרכזי של הערב, לנאומה של יושבת הראש החדשה – איילת שקד. באירוע הערב, למרות הוויתור של בנט על כסא היו"ר ואולי אפילו על תפקיד שר, היה משהו אצילי.
אז נכון שאחרי הכל מדובר בפוליטיקה, ויכול להיות שבאמת בנט לבדו, או יחד עם פייגלין היה נשאר בביתו שברעננה לתמיד, ולא זוכה שוב לאכול במזנון הכנסת או ללחוץ על כפתור ההצבעות במשכן הכנסת כלל. כמובן, שכמו כל פוליטיקאי, גם בנט היה צריך לעשות מהלך כדי להשאיר אותו בכלל בסיפור הפוליטי. בכל זאת, כאשר מנקים את הציניות, נשאר כאן סיפור אחד מרגש במיוחד, של אדם שראה עצמו (ואולי עוד רואה עצמו) כמועמד לראשות הממשלה, הבין שהאופציה הטובה ביותר למדינת ישראל, ולו עצמו היא חברתו הטובה, והוציא עצמו מן הכלל.
"נטלתי אחריות מלאה על התוצאות", אמר בנט בנאומו הערב. "למען אחדות, צריך לעשות ויתורים אישיים. לכן בחרתי לקחת אחריות ולשים את הדרך מעל לאדם, את מדינת ישראל מעל לקידום האישי, ולתת לחברתי, איילת שקד, לעמוד בראש 'הימין החדש'. אני נכנס תחת האלונקה כשאיילת הפעם בראש, ואסייע לה להצליח בכל כוחי". בנט אף הגדיל ואמר כי מקומו ברשימה פחות חשוב וכמעט פסל עצמו כלל מהרשימה המשותפת (של הימין. לא של המפלגות הערביות). "זה יכול להיות מהמקום הראשון, השני, או העשירי. אני לעולם לא ארגיש פחיתות כבוד כמשרת ציבור. לשרת את העם שלי זהו האידיאל".
כך זה נראה בפעם שעברה | בנט ושקדצילום: יוסי זליגר פלאש 90
אני מנסה לדמיין לרגע אחד קטן את אביגדור ליברמן, את אריה דרעי או את אהוד ברק נושאים נאום שכמעט ומשפיל אותם ומפנים את מקומם לעודד פורר, יצחק כהן או ליאיר גולן - הדבר פשוט מנוגד להיגיון הפוליטי. כולם זוכרים מה קרה לאלי ישי ואריאל אטיאס אחרי חזרתו של דרעי לש"ס. איפה נמצאים עכשיו רוברט אילטוב וסופה לנדבר? על פי פרסומים, הם עושים לילות כימים כדי להביא את המצביע הפוטנציאלי של ישראל ביתנו - דווקא לליכוד.
דמות אחרת, דיי מוכרת בפוליטיקה הישראלית בשם בנימין נתניהו דווקא כן עשתה זאת. אחרי שנתניהו הפסיד בבחירות 99' הוא פרש מהנהגת הליכוד ומהכנסת. כעבור כשנתיים, נתניהו החליט לחזור לחיים הפוליטיים, אך לא התמודד על ראשות המפלגה. נתניהו העדיף לכהן כשר אוצר תחת ממשלתו של אריאל שרון. אך הסוף ידוע לכל, ורק אתמול עבר נתניהו את דוד בן גוריון במספר הימים בהם הוא מכהן כראש ממשלה. צעד חכם של ויתור, הביא את נתניהו לקדמת הבמה.
יכול להיות שיבוא היום ובו נפתלי בנט ואיילת שקד ייפרדו - ודחיפות העידוד אחד של השניה, יתחלפו בדחיפות של מרפקים אחד כנגד השניה. רוב הסיכויים ששר החינוך לשעבר עוד חושק בתפקיד הרם, בכס ראשות הממשלה – אך הוא מבין שהתזמון המתאים לכך, הוא לא בשנת 2019. אך עדיין, לרגע אחד קטן, בעידן הציני כל כך בו אנו חיים, ראינו הערב מחזה חף מפוליטיקה, כאשר רק האידיאולוגיה באמת מעניינת. ללא מחשבה על העתיד וללא התחכמויות מיותרות.