השנה גזרתי על עצמי לא להתערב בכל המערכת הפוליטית. אמרתי יש רבים וטובים אחזור לי אל דל"ת אמות של הלכה. אבל לאור מה שקורה איני יכול יותר לשתוק. איני יכול יותר לעמוד מן הצד. האם השתגענו, להיכן נעלמה התבונה הפוליטית שהייתה מנת חלקינו במשך כל השנים?
הציונות הדתית מתנפצת לאלפי רסיסים, כל גוון מקים לעצמו מפלגה, אני לא מתנגד לכך שיש גוונים שונים ודעות שונות אבל לא ייתכן שימין האמוני בכללו הכולל בתוכו את הציונות הדתית יטיח ראשו בקיר או ישחה כלוויתן המתעקש להתאבד על החוף. וכל אחד יקים לעצמו מפלגה ובשם האמת ימסור את השלטון לאחרים ויחליש את המחנה האמוני לאומי.
הגדולה של מנהיגי כל דור ודור הייתה לדעת לפנות את מקומם לדעת להתפשר, לדעת לכבד זה את זה. גם בית הלל ושמאי שהיו ברי פלוגתא לא נמנעו מלשאת זה את זו. היום זה לא היה הולך. כל יום שעובר הציבור האמוני על גווניו(כולל חילונים בחייהם המאמינים בליבותם הולך ומפסיד את כוחו הייחודי וזאת בגלל שאלות משניות כמו מי יעמוד בראש.
טהרנות לא תעזור כאן, צריך מנדטים. ההנהגה חייבת להיות מקובלת ומאחדת, מאוחדת מכל הגוונים. האחד פוסל את עוצמה יהודית, השני את החרד"לים, השלישי את התורניים והרביעי את הליברלים. נכון ייתכן שאלו הליברלים כבר נמצאים בליכוד, כי הם לכאורה לא סקטוריאלים. אולם עדיין הם בשר מבשרינו, והם יחזרו לחזק את החזון התורני לאומי הרחב ברוב מוסריותו וגדלותו. רק אם ניתן להם.
כאן המקום לומר כי מפלגת נועם בהחלט מייצגת חלק חשוב לדעתי מרוח הציונות הדתית הגדולה, של ראיית הקודש כבסיס לחברה יהודית בארץ ישראל, אך, גם הם צריכים להתאחד תחת קורת גג אחת, גם אם זה חיבור טכני.
המריחה של המשא ומתן, הדחייה של בן גביר מהאיחוד, והספינים הבעייתיים, גם ציבורית וגם הלכתית, מביאים אותנו אל סף אחוז החסימה. עוד אמירה בעייתית, עוד קצת זמן והמפלגה תעבור לגנזך המדינה כהיסטוריה שלא תשוב. מי שיפיל את הייצוג של הציונות הדתית, שלא יתאחד, תהייה נגדו לא רק תביעה בארץ אלא, גם תביעה בשמיים.
רבותי הפוליטיקאים, הרב רפי פרץ במיוחד, הזמן אוזל והציבור מתפזר כצאן שאין להם רועה. הגיע הזמן לעשות מעשה ולהתאחד ומה לעשות אם מאחדים מפלגות הכוללות את כל הימין, יכולה אשה ואפילו חילונית לעמוד בראש. אין מניעה לכך. אני חושב שמנדטים זה כל הסיפור, והרוח שאילת שקד מביאה אינה סותרת ואף מחזקת את רוח הציונות הדתית.
נכון יש טעונים נכבדים למה לא, הפרישה המכוערת בדקה תשעים, שצריך רב בראש המחנה דתי לאומי או לכל הפחות מישהו שומר שבת, כהגדרה דתי, ועוד. אך, כל הטיעונים הללו נופלים מול שעת החירום ומול האישיות של העומד בראש המחנה, ומה לעשות הכי מתאימה שהוכיחה את עצמה אינספור פעמים זו איילת שקד.
במקום שתתאחדו אחרי ההכרזה על הבחירות, אתם שוחקים את הכוח להתאחד, וכשיהיה איחוד כבר יהיה מאוחר מידי. היום אם בקולו של ה' תשמעו, תקימו את האיחוד הגדול, תצרפו את איתמר בן גביר ונקווה שגם נועם יסכימו. די לפיצולים די לפילוגים, די להחלשת הכוח המאחד של התורה הלאומית הכוללת, שכוללת את הציבור כולו, עם ציבור חילוני הצטרף ומוסיף יתר שאת ויתר כוח.
ימי הדין קרבים, יום הבחירות ואחריו יום הכיפורים ומי שלא יתקן את הראשון יהיה נידון בשני. ויהי רצון שהרחמים והחסד והסליחה והמחשבה הכוללת והמאחדת תחזור להיות נחלתנו. אמן.