שלוש הערות שיכניסו אותנו לפרופורציות נכונות ביחס למטפלת המתעללת.
1. אין הורה שנשאר אדיש אל מול סרטון המטפלת המתעללת. חוסר האונים של ילד קטן אל מול אלימות כזו צובטת את הלב מקוממת ומרתיחה.
ראוי שמדינת ישראל תתן מענה לתופעות אלו בכמה רמות. ברמה המערכתית אסטרטגית של הכנסת המעונות תחת מערכת החינוך ולא במשרד העבודה והרווחה כפי שהם כיום, בתכניות הכשרה מקצועיות של הגננות והמטפלות תוך יצירת נהלים וקריטריונים שיעמדו תחת ביקורת והשגחה, ובמתן פתרונות אכיפה ובקרה באמצעות אמצעים טכנולוגים ואחרים באותם גנים ובתים במידת הצורך .
2. צריך מאוד להיזהר מהלך הרוח שיוצר סטיגמה ומכליל ציבור גדול. רוב מוחלט של הגננות והמטפלות הן נשים טובות ורגישות שדואגות לידינו באהבה ואחריות. אל לנו להיגרר לשיח ששופך את דמם של כל הנשים שעוסקות בתחום בגלל מקרה אחד או שניים חריגים יוצאי דופן. נכון שבתקשורת ובאווירת הקמפיינים אנחנו אוהבים להקצין ולדבר בשחור לבן. אבל מתוך אחריות חייבים לנהל את השיח בפרופורציות הנכונות. לתקן מה שצריך. להעניש מי שחטא. אבל לא לצבוע הכל בשחור. יצירת פחד ,אימה וחוסר אמון אצל ילדינו ביחס למי שאמון על שלומם הוא לא נכון גם אמיתית וגם חינוכית.
3. אלימות. היום זו מטפלת בתינוקות, אתמול המשטרה או יוצאי אתיופיה, לפני כמה חודשים אלו היו מטפלים בבתי אבות, ובהזדמנויות אחרת נערי גבעות או חרדים. אלימות זה נגע חברתי. הוא לא שייך רק למגזר כזה או אחר.
חוץ מהאכיפה והענישה, דרוש פה טיפול שורש יסודי בחברה. למרות שאנחנו אוהבים טיפולים מהירים, חדים ותקשורתיים המענה האמיתי הוא בחינוך. ביצירת שיח אחר קשוב ורגוע יותר . ביכולת להכיל ולקבל את האחר. בהבנה שלא פותרים בעיות בצעקות ואגרופים. זה אחריות שלנו כחברה. שינוי מתחיל בנו. אילו תכניות רואים הילדים שלנו בטלוויזיה. אילו משחקי מחשב מעסיקים אותם כל היום. כמה דם ואלימות נכנסים להם לראש בכל רגע נתון.
צריך להזדעזע. צריך לדרוש שינוי וענישה. אבל צריך להיזהר מלאבד אמון בטוב של בני אדם. ובסוף, כרגיל, כל שינוי גדול. מתחיל קודם כל בנו. בכל אחד מאיתנו.
הכותב הוא מנכ"ל מפלגת האיחוד הלאומי