אירוע הריגת נער על ידי שוטר, וההתפרצות שבאה בעקבותיה, נבחנת בשני מעגלים שונים.
ראשון בהם הוא המקרה הממוקד עצמו. אי אפשר לומר דבר ללא בדיקה, ללא ראיות, ללא בירור מה ההצדקה של הירי, כוונת הירי, תוצאותיו, וכל שאר המרכיבים של אירוע בודד.
המציאות בה צדדים באירועים שונים ומגוונים דורשים ראיות מובהקות כאשר מדובר בצד שלהם, אך מזדרזים לקבוע עמדות עוינות כאשר מדובר באירוע בו מדובר במישהו ״אחר״ – היא פגם אתי, שמדרדר את האמון בעצם הטיעון.
אולם,מעגל ההקשבה לכאבם, לביקורתם, לזעמם ולמאבקם של שבי ציון מגלות אתיופיה – מלמד על שורשים עמוקים מאוד של תסכול ועלבון. על תחושות עמוקות של גזענות. על רמת ההצלחה הנמוכה של הקליטה. על ההבדלים התרבותיים שלא ניתן להם קשב מספיק.
זו הזדמנות של ממש לעורר שוב את המבקשים שינוי בכך; לסדוק את חומת הגזענות והיחס לצבע העור של אדם; להיפתח מחדש.
וההקשבה הזו חיונית מאין כמותה. שלא יכוסה הדם בלי שתישמע.
הרב יובל שרלו מפעיל רשת של קבוצות ווטסאפ, ערוץ טלגרם ועמוד פייסבוק, הקרויים 'זיקים', בהם הוא שולח מדי יום התייחסות קצרה במבט תורני על שלל נושאים. ניתן להצטרף לקבוצות הווטסאפ דרך הלינק.