מדוע רק 1 מתוך כל 4 מתגיירים משלים את תהליך הגיור?

רק רבע מאלו שמתחילים מסלול גיור וניגשים ללמוד במכוני גיור, מגיעים אל היעד. לאן נעלמים כל השאר?

חדשות כיפה עו"ד אלעד קפלן 20/06/19 15:46 יז בסיון התשעט

מדוע רק 1 מתוך כל 4 מתגיירים משלים את תהליך הגיור?
עו"ד אלעד קפלן, צילום: ארגון עתים

בערב שבועות פורסמו נתונים על פעילות מערך הגיור, שקיבלנו במסגרת בקשת "חופש מידע" שהגשנו. הנתונים מעידים כי בשנים האחרונות רק כרבע מאלו שהחלו ללמוד באחד ממכוני הגיור, עברו את התהליך בהצלחה והצטרפו לחיק העם היהודי. נתון זה עומד בסתירה להשקעה הגדולה של מדינת ישראל, כאשר תקציב הגיור עמד בשנת 2018 על למעלה מ-54 מיליון ש"ח. צריך לזכור, מאחורי הנתונים היבשים הללו עומדים סיפורים אישיים אנושיים של אלפי המתגיירים ומשפחותיהם. רובם הגיעו לארץ מתוך זהות ושייכות יהודית במסגרת חוק השבות, ורק כאן גילו כי הם אינם מוגדרים יהודים על פי ההלכה ואם ירצו בכך עליהם להתגייר. עולה השאלה – אם כל כך הרבה מתוכם ניגשים להתגייר מדוע כל כך מעט מגיעים לקו הסיום?

בניגוד להשערות כי מספרי ההצלחה הנמוכים הם תוצאה של חוסר עניין בגיור, הנתונים מראים כי בשנים האחרונות יש דווקא עשרות אלפי אנשים המבקשים להתגייר. נראה כי למעשה מקור הבעיה טמון באופן בו בנוי מערך הגיור הממלכתי, המחולק לשני חלקים מרכזיים: הראשון הוא הכנה מקדימה באחד ממכוני הגיור הפרוסים ברחבי הארץ והשני הוא התייצבות מול בתי הדין של מערך הגיור. בכדי להתגייר יש לסיים קודם את ההכשרה ולאחר מכן לגשת לבית הדין - ועצם הניתוק המוסדי והתפיסתי בין הקהילה המכינה לבין בית הדין, יוצר פער כמעט בלתי ניתן לגישור, שלא היה קיים בהיסטוריה היהודית.

ניתן לראות כי "נתיב", יחד עם שאר מכוני הגיור, עושים עבודה נפלאה במלאכת הלימוד וההכנה לגיור. התלמידים עוברים חוויה דתית משמעותית ומסיימים עם היכרות מעמיקה עם היהדות. עם זאת, מכוני הגיור אינם מורשים להפעיל בעצמם בתי דין לגיור - ובבתי הדין פועלים דיינים שאינם חלק מהותי מתהליך ההכנה עצמו. רבים מהדיינים עושים עבודת קודש הראויה לשבחים, אך ישנם כאלו שאינם קשובים למציאות החברתית ממנה באים המתגיירים, ובמצב בו הנהלים מחייבים שהגיור יעשה "פה אחד", די שיהיה דיין אחד מחמיר, שיבקש להקשות על המתגייר יתר על המידה, בכדי לפגוע בתהליך כולו. התוצאה היא שהעמידה מול בית הדין הופכת פעמים רבות לבחינה, כמעט מכשילה, בה המתגייר נדרש להוכיח את רצינות התהליך שעבר ואת טוהר כוונותיו מעל ומעבר, כאילו הזמן הממושך בו למד, שקד והשתתף בשבתות וחגים קהילתיים אינו די לשם כך.

שיטת הגיור הזו לא נוצרה מתוך בירור הלכתי אלא מאילוץ ציבורי. בשנות ה-90 לא היו די בתי דין שעסקו בגיור במסגרת הקהילות בכדי לתת מענה לגלי העלייה הגדולים. משום כך הוקם מערך שיוכל לפעול באופן מסודר ולתת מענה לאלפים הפונים להתגייר. עם זאת, במקום לבנות ולפתח את הליכי הגיור מתוך הקהילות, כפי שהיה מקובל לאורך ההיסטוריה היהודית, מערך הגיור הוציא את הגיור מתוך הקהילה לחלוטין והקים מערך ממלכתי ממוקד – אך גם  מנהלי ומרוחק.

השיטה הנהוגה הופכת את בית הדין לגוף שאמון בפועל לא רק על קבלת המתגייר לתוך העם היהודי אלא גם על בחינת התהליך שעבר במכוני ההכנה. משום כך, גם מכוני הגיור נאלצו ליישר קו עם בתי הדין ותהליך ההכנה הפך ארוך ומורכב הרבה מעבר לנדרש עבור ציבור שכבר כרך חייו וגורלו עם העם היהודי, וזקוק רק להשלים את המעמד ההלכתי. כתוצאה מכך, כאשר המתגיירים נחשפים לדרך המחמירה אותה הם נדרשים לעבור, ומגלים כי רבים מחבריהם לא מצליחים לעבור את מעמד בית הדין, הם מאבדים את הכוח. הם נאחזים בכך שבפועל, בעיניהם ובעיני רבים, הם ממילא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית-יהודית, עם השלמת הגיור או בלעדיו.

החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות יש בציונות הדתית התעוררות מבורכת של החזרת בתי הדין לתוך המסגרת הקהילתית. בבתי הדין של 'גיור כהלכה' פועלים רבני ערים, יישובים, ישיבות וקהילות ברחבי הארץ, שפוגשים את המתגיירים ומכירים בחשיבות המציאות הייחודית של קיבוץ הגלויות הישראלי. בתי דין אלו אמנם עדיין אינם מוכרים על ידי הרבנות, אך הם מוכרים על ידי רוב הציבור ויכולים לאפשר את רישום המתגיירים כיהודים במרשם האוכלוסין. אם מדינת ישראל תאמץ פתרון הלכתי זה ותאפשר להטמיע את בתי הדין הללו בתוך מכוני הגיור והקהילות, נוכל לעמוד במשימה הלאומית ולהבטיח את דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

 

עו"ד אלעד קפלן, מנהל ארגון 'עתים'

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן