המנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך מקיים השבוע יום עיון לראשי ישיבות ואולפנות בשיתוף קהילה נוצרית.
תחת אותו שר חינוך, התעצמה בשנים האחרונות פעילות ארגוני הלהט"ב בתוך מערכת החינוך, כולל כניסה לפעילויות במערכת החמ"ד, כפי שפורסם בדו"ח לפני כשנה.
זהו אותו בנט שהצהיר שוב ושוב על תמיכתו בגיוס בנות דתיות, עמדה המנוגדת לדעתם של הרוב המוחלט של רבני הציונות הדתית, של האולפנות ושל רוב הציבור הדתי-לאומי.
ולמי שלא זוכר, כשר הדתות וכשר לענייני ירושלים והתפוצות, הוקמה ביוזמתו 'רחבת ישראל', רחבה לתפילה מעורבת בכותל המערבי, שנועדה לרצות את הרפורמים ואת נשות הכותל.
גם בתחום הכשרות והגיור עמדותיו העקביות היו כאלה המנוגדות לדעה הנחרצת של הזרם המרכזי של רבני הציונות הדתית, כאשר הביע תמיכה בלתי מסויגת הן בכשרות האלטרנטיבית והן במתווה הגיור של משה ניסים.
אז כיצד ניתן להסביר שאחרי כל אלו, ואחרי הצעד הבלתי מוסרי של פרישתו עם השרה שקד מהבית היהודי, צעד שזכה לגינויים חריפים, במיוחד לאור העובדה ששיקר לרבנים לגבי קהל היעד של מפלגתו החדשה, נפרשות לקראת הזרועות ורק מחכים שהוא ישוב הביתה כדי להוסיף אולי עוד כמה קולות?
האם זו תסמונת האישה המוכה, תופעת ילד הכאפות, או שמא חלקים בציונות הדתית ובציבור הדתי-לאומי משתדלים להדחיק כל אלמנט דתי-תורני בתפיסה הציבורית, וצועדים עוד כמה צעדים בדרך להגדרה חדשה – 'ציונות לאומית'?