השם יום ירושלים מטעה ומצמצם את גודל הנס שהיה במלחמת ששת הימים. יום ירושלים נתפס על ידי הציבור כחג דתי שבמרכזו שיבת ירושלים לעם ישראל. לדעתי, בשורת היום הזה גדולה יותר שהרי בו הגענו לכיבוש כל חלקי הארץ.
בנביא עובדיה כתוב: "וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד". ביום העצמאות תשכ"ז, שקדם למלחמת ששת הימים, שמענו את מורנו הרב צבי יהודה קוק זועק בדרשתו: "..נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי עשר "ואת ארצי חילקו. איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!".
והנה זעקתו נשמעה במרומים. באותה שעה היה עמנו הרב ישראל קירשטיין והוא הזכיר לי איך דבריו הסעירו אותנו באותה שעה. האמת היא שהציבור הישראלי וראשי המדינה שכחו שהגאולה כוללת את ירושלים ואת אילת כאחד, ומן השמיים הביאו אותנו להיזכר בקדושת הארץ כולה.
המצרים עשו את המהלכים שלהם בשליחותו של מקום. הם סגרו את מיצרי טיראן כדי לנתק את ישראל מאפריקה והודו. זה היה כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים וזו הייתה הסיבה להיחלצות שלנו לכבוש את הארץ כולה מדרום עד סוריה שבצפון. בכ"ו באייר, יום שני לפנות בוקר, תקף חיל האוויר הישראלי והשמיד את כל כלי הטייס המצריים. באותו הזמן התגוררנו בבית וגן. כל אותו יום תחנת "קול ישראל" דיווחה מתוך פחד או מתוך רצון לחזק את עמידתנו ללחימה בכל הכוח- שהמצרים מנצחים אותנו. חלק מן היהודים האמריקאים של בית וגן ברחו לאמריקה. העם לא האמין שחיל ישראל יוכל לעצור את הכוחות המצרים.
ביום שלישי, הייתה הפגזה מאסיבית מצד הירדנים. באותה שעה עליתי על גג הבית ברחוב הפסגה, וראיתי שחיילנו תוקפים את 'אגוסטה ויקטוריה', אז הבנתי שאכן אנו עומדים לכבוש את העיר העתיקה, עם ישראל חי הישועה מתגשמת, ירושלים בידנו- ולא רק ירושלים אלא נכבשו יהודה ושומרון, שכם, חברון והבקעה, הארץ כולה בידנו. לקראת הפסקת האש הגיע יעקב אשכולי ראש מועצת גליל עליון מביתו שבאצבע הגליל לישיבת הממשלה ודרש מהם שיכבשו את הגולן- הוא התכוון להפסיק את הירי על יישובי הגליל, והממשלה נענתה לו. הצנחנים וגולני עלו לגולן, ובשבת נגמרה המלחמה. הארץ בידנו. מן החרמון ועד אילת.
הדברים קשורים גם בחיי האישיים, כך הגעתי לצפון, כך הגיעה ישיבת ההסדר קריית שמונה למקומה. כאשר ארץ ישראל כולה בידנו, אי אפשר לומר שזה 'יום ירושלים' בלבד, אלא יום קיום הבטחתו של הקב"ה לכיבוש הארץ כולה: "וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד". חייבים אנו לזכור כי יום העצמאות נתקן על עצמאותנו המדינית, ואילו 'יום ירושלים' הוא על כיבוש הארץ ובליבה ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו.