העיתונאי בן כספית סיפר השבוע שהוא עלה לראשונה בחייו להר הבית. מה קרה? האם כספית מתחזק? ובכן לא, הוא פשוט הפסיד בהתערבות. כן כן, ממש כך. העיתונאי הוותיק התערב עם שותפו ברדיו, אריה אלדד, האם משה פייגלין יעבור את אחוז החסימה וייכנס לכנסת.
הסיכום היה כזה: אם פייגלין נכנס, אלדד צריך לפתוח חשבון טוויטר. אם פייגלין נשאר בחוץ, כספית עולה להר הבית.
הבנתם? יש כאלה שאוכלים מגש פיצה שלם כשהם מפסידים בהתערבות או נוסעים בטרמפים עד אילת, אצל כספית 'המחיר' היה עלייה להר. האם עלה בקדושה? תוך הקפדה על גדרי ההלכה הנדרשים?
איך הפך המקום המקודש ביותר לעם ישראל לגימיק? איפה "בבית אלוקים נהלך ברגש"? איפה "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים"? מי היה מאמין שנגיע למצב כזה?
ובכן, האמת שהיו רבים שהאמינו בכך, יותר נכון חששו מזה. בין הטיעונים הרבים כנגד עלייה להר הבית, אחד המרכזיים הוא החשש מזלזול בהר בקרב הציבור הרחב. רבים רבים ובראשם גדולי ישראל הזהירו שעידוד העלייה להר יוביל בהכרח לתופעות כמו עלייה שלא בטהרה והקלת ראש במקום המקדש.
ומה ענו על כך תומכי העלייה? חלקם ביטלו את החשש ואמרו ש"זה לא יקרה", אחרים טענו שגם אם זה יקרה, זה לא באחריותם. "אני עולה להר בטהרה, אין לי אחריות על מה שאחרים עושים". ובכן, הטענה הזו מוזרה בעיניי, דווקא בגלל אלו הטוענים אותה. הרי העולים להר באים ברובם בשם טענות כלל-ישראליות. לא רק בשביל קיום מצווה פרטית אלא משום מורא מקדש, כדי לעורר את העם לרצות מקדש, לחזק את הריבונות וכו'. אי אפשר מצד אחד לבוא בשם טיעונים כלליים ומצד שני להתעלם מההשפעה הציבורית שיש למעשים שלכם.
יותר מזה, אני מניח שגם לדעת העולים מדובר בסוג של מידת חסידות ולא בחיוב גמור (האם כל מי שאינו עולה מבטל מצוות עשה?). בהקשר למידות חסידות מאריך לדון הרמח"ל ב"מסילת ישרים" ומדגיש את חשיבות 'משקל החסידות', החשבון המדוקדק שצריך לעשות בכל מעשה של חסידות, לשקול את כל ההשלכות וההשפעות שלו ולעיתים לוותר על מעשה הנכון מצד עצמו, בשל ההשפעות השליליות שיש לו. כל שכן במקרה הזה, שבו אין מדובר באפקט שלילי כללי ביחס ליהדות וכד' אלא בפגיעה במטרה עצמה שלשמה הם פועלים. מתוך רצון לעורר את העם למקדש אנחנו פוגעים במהלך הזה עצמו!
בית המקדש השלישי לא ייבנה מתוך רידוד של הר הבית לאתר תיירות פולקלוריסטי, כזה שעולים אליו כדי להצטלם או לומר 'הייתי פה'. המקדש יבנה על בסיס התאגדות של עם ישראל לרצות את הקודש, מתוך שאיפה להופעת שכינה בישראל, מתוך הבנה שהעולם מושתת על נקודת הקודש. יש לנו כל כך הרבה מה לעשות כדי שזה יקרה - ללמוד בעצמנו מה זה 'עם ישראל' ומה היחס בין הכלל לפרטים, להבין מה זה קודש ומה משמעות השראת השכינה, לעורר בקרבנו ובקרב כל ישראל את השאיפה למדרגה הזו, ומתוך כך תיבנה ירושלים כאשר ניכסף אליה תכלית הכוסף.