הרגע ההוא תחת החופה הוא אולי המעמד המרגש, הקסום והרומנטי ביותר בחייו של זוג. האורות מעומעמים, המשפחה והחברים מקיפים באהבה, והחתן עומד מול הכלה, מקריא את ההתחייבויות שלו כלפיה וחותם על מסמך היסטורי בשפה הארמית (שאינה מובנת לרוב הציבור) - הכתובה. בתוך סערת הרגשות הזו, מגיע לא פעם השלב שבו הרב שואל את החתן (לעיתים דקות ספורות לפני החופה): "איזה סכום תרצה לכתוב?". החתן, באופוריה מוחלטת, מתוך לחץ חברתי או מתוך רצון עז להרשים את משפחת הכלה ואת הקהל, נוקב בסכום דמיוני. "מיליון שקלים", "שלושה מיליון", או מספרים אסטרונומיים אחרים. הוא חותם, הכוס נשברת, וכולם צועקים "מזל טוב".
איש אינו עוצר לחשוב באותו רגע שאותו מסמך בדיוק עלול להפוך בעוד מספר שנים, אם וכאשר הזוגיות תעלה על שרטון, למוקד של מאבק גירושים עקוב מדם. זוגות רבים מתייחסים לכתובה בקלילות - הם אפילו מזמינים כתובות מעוטרות מאמנים, ולאחר החתונה תולים אותן ממוסגרות על הקיר בסלון. אבל חשוב להבין, ומעטים מפנימים זאת בזמן אמת: הכתובה היא לא ציור יפה על הקיר. היא חוזה משפטי מחייב לכל דבר ועניין.
בסופו של יום, מדובר בחוזה שבו הגבר מתחייב להעניק לאישה רשת ביטחון כלכלית במקרה של גירושים או חלילה פטירה. המקור ההיסטורי ברור: בימים עברו, אישה שגורשה מביתה ללא עצמאות כלכלית או הכנסה, הייתה נותרת חסרת כל. כיום, העולם השתנה, נשים רבות עצמאיות ומפתחות קריירה, אך מבחינת ההלכה ובית הדין הרבני - הכתובה חיה, נושמת ומחייבת. השאלה הגדולה היא מתי האישה באמת זכאית לקבל אותה, וכיצד מתמודדים עם המציאות המשפטית המורכבת.
"אין כפל מבצעים": הקיזוז מול הזכויות הסוציאליות
במדינת ישראל כיום, הדין האזרחי מתנגש לא פעם בדין הדתי. לפי ההלכה, אם הבעל צבר רכוש, זכויות ופנסיה על שמו בלבד - הם נשארים שלו. אולם בית המשפט העליון (ב"הלכת בבלי") קבע שרכוש שנצבר במהלך הנישואים יאוזן שווה בשווה בין בני הזוג, גם אם נרשם על שם אחד מהם.
כאן בדיוק נכנס לתמונה הכלל המוכר בבתי הדין - "אין כפל מבצעים". אישה אינה יכולה ליהנות משני העולמות- "או הלכת בבלי, או תלמוד בבלי". אם האישה מקבלת במסגרת חלוקת הרכוש מחצית מהזכויות הסוציאליות וכספים שנרשמו על שם הבעל, וסכום זה עולה על סכום הכתובה - הכתובה למעשה מתקזזת ונבלעת בתוכו. גם אם האישה עקרונית זכאית לכתובה, בפרקטיקה - במקרים שבהם יש לבעל כסף וזכויות סוציאליות רבות לאזן - היא לרוב לא תקבל אותה בפועל.
אם כך, מתי הכתובה כן רלוונטית? התשובה הפשוטה היא: כשאין כסף. הכתובה מקבלת את משמעותה האמיתית והעוצמתית ביותר במקרים שבהם לא נצבר רכוש משותף, כאשר האישה משתכרת יותר, או כאשר פשוט אין ממה לקזז.
מהפכת הרבנות: הקץ לאשליית המיליונים
במשך שנים, המאבק על כתובות מוגזמות של מיליוני שקלים ייצר תסכול אדיר. אמנם בתי הדין הרבניים נהגו לבטל סכומים מופרכים אלה מהסיבה שמדובר בהתרברבות נטולת כוונה אמיתית, דבר שהפך את הכתובה ל"אות מתה". בנוסף, בפועל נוצרו מריבות סרק מתישות שבהן האישה טוענת "הסתמכתי", והגבר טוען "סתם עשיתי פוזה".
והנה, השבוע מועצת הרבנות הראשית לישראל, בהובלת נשיא בית הדין הגדול הראשון לציון הרב דוד יוסף והרב קלמן מאיר בר, יחד עם ועדת דיינים בכירה, קיבלה החלטה תקדימית - קביעת רף מינימום ומקסימום לסכום הכתובה. מהיום, סכום הכתובה בישראל לא יפחת מ-36,000 שקלים ולא יעלה על 360,000 שקלים.
ההחלטה הזו למעשה מונעת התחייבות דמיונית שאין מאחוריה יכולת מימוש וכפי שהיטיב להגדיר זאת הרב הראשי קלמן בר, הקביעה נועדה להחזיר את הכתובה למקומה הראוי מסמך הלכתי בעל משמעות, ולא הצהרת כוונות ריקה.
מדוע השינוי הזה הוא בשורה משפטית אדירה?
כעורכת דין המייצגת מדי יום בתיקי גירושים, אני מברכת על הצעד הזה של הרבנות הראשית של קביעת תקרת המקסימום של 360,000 שקלים , שיסייע בשני היבטים מרכזיים:
ראשית, נטרול תרבות ה"פוזה" בחופה: חתנים לא יוכלו עוד להיגרר להבטחות שווא חסרות כיסוי רגע לפני שבירת הכוס, מתוך לחץ חברתי או רצון להפגין עושר דמיוני, כך שיהפכו את הכתובה בפועל למסמך חסר משמעות.
שנית, הפחתה דרמטית של המריבות בגירושים: כיום, כיוון שמבחינה סטטיסטית בשוק העבודה גברים עדיין מרוויחים יותר וצוברים זכויות סוציאליות גבוהות יותר, ברוב התיקים שבהם יש רכוש, תשלומי האיזון יעלו על תקרת ה-360,000 שקלים. מכיוון שהאישה תדע שהסכום מוגבל מראש, והוא ממילא מתקזז מול הזכויות הסוציאליות שהיא מקבלת, הדיון על הכתובה יתייתר מאליו ברוב מוחלט של התיקים.
המריבות על הכתובה יצטמצמו בדיוק לאותם מקרים מעטים ומוצדקים שבהם אין רכוש משותף לאזן - ושם הכתובה תמלא את תפקידה המקורי: להעניק רשת ביטחון כלכלית אמיתית וריאלית לאישה.
החלטת הרבנות הראשית היא ניצחון לשכל הישר, לוודאות המשפטית ולכבוד הדדי. היא מחזירה את הכתובה למקומה כחוזה הוגן. כעת, נותר לכל זוג להבין שגם בגבולות אלה - הכתובה היא התחייבות אמת. נהלו עליה שיח פתוח ובוגר לפני החתונה ותחליטו יחד מהו הסכום הראוי. רק כך נבטיח שגם אם הדרך המשותפת תסתיים - היא תסתיים בהגינות ובכבוד.
הכותבת היא עו"ד מומחית לענייני משפחה