יש רגעים שבהם המציאות הישראלית כבר לא צריכה סאטירה. היא כותבת זאת בעצמה. מתברר שבישראל 2026 יש גם מועדון צרכנות חדש. לא למשרתים. לא לפצועים. לא למשפחות השכולות. לא למפונים. לעריקים.
ארגון "אחים אנחנו" הפיץ לאחרונה כרטיס הנחות אישי שמיועד ל"בני ישיבות עריקים", הכולל הנחה של עשרות אחוזים במגוון בתי עסק ברחבי הארץ. "נתפסת? אשריך", כך כתוב במודעה שרק לקרוא אותה מחייב אותך לקחת נשימות עמוקות כדי לא לחטוא בשנאת חינם, אבל בצד השני מתברר, החינם הוא בהטבות.
המשתמט החרדי מחובת הגיוס זכאי להנחות על מזון, ביגוד, חשמל, תיירות ושלל מוצרים נוספים. המדינה מטילה סנקציות - והשוק הפרטי החרדי ממהר להחזיר אותן כהטבה. במקום "שלם פחות כי תרמת יותר", נולד מודל חדש: "שלם פחות כי לא התגייסת".
הם לוקחים את הסבלנות הישראלית ומגרדים אותה על הקצה הדק שעוד רגע יקרע לחלוטין את החבל. קשה לחשוב על סמל חריף יותר להתפוררות רעיון הערבות ההדדית. זה לא רק בוויכוח על גיוס חרדים. זה כבר דיון על השפה המוסרית שלנו. איזה התנהגויות החברה בוחרת לתגמל? ואיזה מסר מעבירים שם לדור הבא?
הנחות לפעילויות אקסטרים לעריקים חרדים
בתחתית המודעה מצורף קו לעריקים חרדים. כן כן. צלצלנו לבדוק. על הצג הופיע זיהוי המספר - "כרטיסים לעריקים גאים". אגב, בין היתר גם מציעים בהטבות הנחות לפעילויות אקסטרים ולייזר טאג. נכון לגמרי תורתו אומנותו? ממש ישיבה על דף גמרא. אפשר להשתגע.
אבל מאחר שהייתי סניגורית אז הנה הטיעון הנגדי שיעלו מייצרי הכרטיס: הענקנו סיוע קהילתי למי שנפגע כלכלית. זכותו של כל סוחר לתמוך במי שהוא מאמין שנעשה לו עוול. אבל חברים, כשקריטריון ההנחה הוא דווקא היותך נתון לסנקציות בשל אי-עמידה בחובת הגיוס, כלומר אי קיום החוק, קשה להתעלם מהמשמעות הציבורית של המהלך.
הפרת החוק הופכת לאות הצטיינות
כבר כתבתי בעבר על המסר שמחלחל למטה כששרים קוראים להפר חוק או פסיקת בית משפט. בצבא קראנו לזה "רוח המפקד". כשאני הייתי על מדים הייתי מקפידה קלה כבחמורה כי הבנתי שכל מעשה שלי הופך לסמל. אפילו המעשה הכי פעוט של חיוך למוכר בפיצוחייה או לחצות באור ירוק במעבר חצייה או להגיש עזרה למישהו עם סלים. כי כשאת על מדים כל מעשה שלך כביכול מייצג את צה"ל ואמרתי את זה גם לפקודים שלי. והנה כאן, בדיוק הפוך. מעבירים מסר שאם החוק רודף אותך זו אות הוקרה לא תעודת עניות.
ומה עם ההיבט המשפטי של כרטיס הנחות כזה? עסק רשאי להציע מחיר מוזל רק לקבוצה שמוגדרת בעצם הפרת החובה החוקית שלה? זו הבחנה לגיטימית במסגרת חופש העיסוק, או שמדובר בהפליה אסורה במתן שירות לציבור?
בישראל קיים איסור על הפליה במתן מוצרים ושירותים במקרים מסוימים, אך עסקים גם רשאים לקיים מועדוני לקוחות והטבות לקבוצות מסוימות. השאלה היא האם הגדרת קבוצת העריקים עומדת בדרישות החוק או שזו הפליה אסורה או סותרת את תקנת הציבור. אני מקווה שהשאלה הזו תגיע למבחן בג"ץ. למרות שבטח ימליצו לא לקיים את ההכרעה, כמו שמיטב שרי הממשלה ממליצים כשזה לא נוח להם.
כל חברה בוחרת את הגיבורים שלה. למרבה הכאב, יחיאל קוטיינר שנעצר על עריקות הפך לכוכב בגור. עכשיו הוא בסבב הרצאות שבהן הוא "מגולל את חוויותיו מהכלא הצבאי" שמוצג ככלא אכזרי. ומה כתוב במודעה שקוראת לישיבות להזמין אותו להרצאה? "מלבד שיתוף השומעים, המטרה להכין את הבחורים שחלקם צפויים אף הם לבקר בשערי הכלא, לימים שבהם יגזר עליהם עונש מאסר".
אנחנו באמת מתחילים להיות שבטים נפרדים. בעיצומם של ימי מלחמה שעוד מעט מציינת שלוש שנים, החברה האזרחית הישראלית הציונית נרתמת לסייע ללוחמים ולמשפחות ולפצועים, לתגמל מתנדבים, להקל מהעול. ובצד החרדי, יש מי שמעניק כרטיס מועדון למי ששומט את עול החובה המוסרית שלו ומעודד הרצאות כהכנה למאסר. שבטים נפרדים אבל אפשר לעצור את זה.
כמו במערכת יחסים שחשובה לך ואת מרגישה שהיא מתחילה להתערער, ואז מתגייסת (לא יכולתי להתאפק) ועושה הכל כדי לשפר ולתקן ולעצור . להכיר מה קורה בצד השני ומה המהלכים שנעשים בציבור החרדי זה חשוב לא כדי להרבות כעס ופילוג, אלא כדי להבין כמה הקרע נפער ולתקן. ואפשר לתקן. וחייבים לתקן. ואיך? בחינוך מהגיל הקטן לערכי שותפות גורל במדינה ציונית. ועל זה בהמשך. כל עוד הנר דולק.
הכותבת היא עו"ד סא"ל (מיל') שופטת לשעבר בעבירות טרור, כותבת לתיאטרון ולמסך. blueori@gmail.com. מחברת סדרת הסיפורים קשת אחים.