בימים שבהם הוויכוח על גיוס חרדים שוב מציף את החברה הישראלית, אני מוצא את עצמי חושב פחות על הפתרון הפוליטי המיידי, ויותר על צורת החשיבה שלנו. כי כשאני קורא את הדיון הציבורי, אני רואה משהו שחוזר כמעט בכל נושא גדול: אנחנו אוספים עוד ועוד טיעונים, נתונים, ציטוטים, עמדות ומסמכים, אבל לא תמיד מצליחים להפוך את כל זה להבנה עמוקה יותר. כל צד יודע להסביר את עצמו. כל צד יודע להראות איפה הצד השני טועה. אבל השאלה הגדולה היא מה קורה רגע לפני שאנחנו מגיבים. באיזו תודעה אנחנו פוגשים את המציאות.
בשנים האחרונות אני עוסק בבינה מלאכותית, אבל לא רק ככלי טכנולוגי. אני מתעניין בעיקר בשאלה מה קורה לאדם בעידן שבו מכונות יודעות לחשוב איתנו, לנתח עבורנו, לנסח עבורנו, לסכם עבורנו, ולפעמים אפילו להציע לנו כיווני פעולה. מתוך העבודה הזאת נולד אצלי המושג "בינה היברידית": לא בינה מלאכותית במקום האדם, אלא חיבור חדש בין יכולות האדם לבין יכולות המכונה. חיבור שבו ה-AI מרחיב את החשיבה שלנו, אבל לא מחליף את האחריות שלנו.
חצי מוח ימין לחצי מוח שמאל
המילים "חכמה" ו"בינה" לא נולדו בעולם הטכנולוגי. הן מגיעות מעולם הקבלה, ושם יש ביניהן הבדל עמוק. "חכמה" היא ההברקה הראשונית, נקודת האור, התובנה שמופיעה בבת אחת, עוד לפני שיש לה מילים מסודרות. "בינה" היא כבר השלב הבא: לקחת את אותה נקודה, לפרק אותה, להבין אותה, לבנות ממנה מבנה, להוריד אותה לפרטים, להשלכות, לשפה, לתוכנית פעולה. יצירת ידע חדש, מתוך ידע קיים - "המבין דבר מתוך דבר". אם להשתמש בדימוי פשוט: חכמה היא רגע ה"אהה". בינה היא היכולת להבין מה עושים עם הרגע הזה.
במובן מסוים, זה מזכיר גם את ההבחנה המוכרת בין חצי מוח ימין לחצי מוח שמאל. לא כהפרדה מדעית פשטנית מדי, אלא כדימוי שימושי לשני אופני תודעה. מוח שמאל מייצג את היכולת לפרק, לנתח, למדוד, לסדר, לתת שם, לייצר רצף הגיוני, לדמיין עתיד ולהחיות עבר. מוח ימין מייצג תפיסה רחבה יותר: ראייה של הקשר, אינטואיציה, דימוי, משמעות, נוכחות מלאה בכאן ועכשיו, חיבור בין חלקים שלא תמיד עוברים דרך טיעון מסודר. אנחנו צריכים את שניהם. כשיש רק מוח שמאל, המציאות הופכת לטבלה. כשיש רק מוח ימין, היא עלולה להישאר תחושה עמומה בלי יכולת פעולה. החיים דורשים תנועה ביניהם.
אנשים חושבים שהמהפכה היא ללמוד לכתוב פרומפטים טובים יותר
כשאני מסתכל על AI דרך המושגים האלה, ברור לי שהבינה המלאכותית חזקה מאוד בצד של הבינה, ובמידה רבה גם בצד של מוח שמאל. היא יודעת לעבד כמויות גדולות של מידע, לזהות תבניות, לסדר טיעונים, להשוות בין אפשרויות, לבנות טיוטות, לסכם מאמרים, למצוא קשרים שלא שמנו לב אליהם. במובן הזה היא כלי אדיר. אבל היא לא מקור החכמה. היא לא יודעת לשאול מתוך נשמה. היא לא נושאת אחריות מוסרית. היא לא מרגישה את הכאב שמאחורי הנתונים. היא לא חווה מציאות. היא לא יודעת מה פירושו של בית מדרש, של משפחה ששלחה ילד לקרב, של קהילה שמפחדת לאבד את זהותה, או של עם שמנסה להישאר יחד אחרי שנים של עומס ופציעה.
וזה מתחבר לי ישירות לעבודה שלי. כשאני מלמד אנשים וארגונים לעבוד עם AI, אני רואה שוב ושוב את אותה טעות: אנשים חושבים שהמהפכה היא ללמוד לכתוב פרומפטים טובים יותר. זה חשוב, אבל זה לא העיקר. כמו שלא העיקר בלימוד תורה הוא מה מברכים על שניצל )תודה לרב אורי שרקי(. השאלה האמיתית היא איך אנחנו משנים את אופן החשיבה שלנו. האם אנחנו משתמשים ב-AI כדי לקבל תשובה מהירה, או כדי לחשוב עמוק יותר. האם אנחנו מבקשים ממנו לאשר את מה שכבר חשבנו, או לעזור לנו לראות עוד שכבות במציאות. האם אנחנו נעשים תלויים בו, או שהוא דווקא מחזיר אותנו למקום אנושי יותר: מקום של בחירה, הקשבה, אחריות וחכמה.
מה מביאה המכונה?
בינה היברידית, מבחינתי, היא בדיוק המרחב הזה. האדם מביא כיוון, ערכים, אינטואיציה, אמונה, ניסיון חיים ויכולת לשאת מורכבות. המכונה מביאה עיבוד, זיכרון, סדר, ניסוח, השוואה ומהירות. כשהחיבור הזה נעשה נכון, האדם לא נחלש. להפך. הוא מקבל יכולת חדשה לראות את המציאות רחבה יותר, אבל עדיין להישאר אדם. לא רק מוח שמאל. לא רק מוח ימין. לא רק חכמה. לא רק בינה. אלא תנועה חיה ביניהם.
זה מה שאני חוזה שהולך להיות עתיד הקשר בין האדם למכונה - סינרגיה חכמה ו"טבעית" בין החוזקות של שני הצדדים: החכמה האנושית, והבינה המלאכותית. וזה אולי הדבר שהאקטואליה הישראלית מזכירה לי שוב ושוב. גם בוויכוח על גיוס חרדים, וגם כמעט בכל שאלה ציבורית עמוקה אחרת, לא חסר לנו מידע. חסרה לנו היכולת להפוך מידע לבינה, ואת הבינה לחכמה. לא כדי לטשטש מחלוקות, ולא כדי לברוח מהכרעות קשות, אלא כדי להגיע אליהן ממקום פחות אוטומטי ויותר אחראי. מראיה רחבה וכוללת.
בעידן של בינה מלאכותית, האתגר שלנו הוא לא רק להיות חכמים יותר מהמכונות. האתגר הוא לא לשכוח להיות בני אדם.
הכותב הוא בעלי מכללת "Almaya (עלמיא) - לבינה מלאכותית והיברידית", ועוסק מזה 20 שנה בתורת הקבלה, באופן לימודי ויישומי