חבר שלי נפצע השבוע באורח קשה בלבנון. מבחינתי זה קרה כשיצאתי באחד הימים מהחמ"ל אחרי משמרת לילה במילואים, וראיתי הודעה בקבוצה של היישוב: "נא התפללו לרפואת בעז דב בן בת שבע", כשלקח לי שתי שניות להבין במי מדובר ועוד כמה דקות לעכל את הבשורה. מפה לשם זה היה סבב טלפונים להבין מה קרה שם ומה בדיוק המצב. בקצרה: שני טילי נ"ט פגעו בטנק, הנהג נהרג - סמל לירן בן ציון הי"ד - והוא עצמו איבד רגל.
מה שעידן עמדי הזכיר לכולנו
אבל מעל הכל באירוע הזה, אפשר לומר שהייתה סטירת לחי מצלצלת שהחזירה אותי למציאות שבה אנחנו חיים בשנתיים וחצי האחרונות - מציאות של מלחמה. ההרגשה הזו השתקפה גם למול שיחות עם אנשים אחרים שהכירו אותו או את אשתו, ופתאום חוו את ההודעה של "קצין נפצע באורח קשה" כיותר מסתם טקסט - כזה שראינו לצערינו אלפי פעמים בתקופה הזו - אלא לפנים, לסיפור. לאישה שכבר שנים כואבת ומתגעגעת, ולילדים שלא רואים את אבא שלהם בתדירות שהם אמורים לראות אותו, כיוון שהוא מסכן את חייו יום יום מעבר לגבול.
עידן עמדי, צילום: Miriam Alster,Flash90
אירוע דומה קרה גם כשהזמר והיוצר עידן עמדי נפצע בעזה בצורה קשה, כשלושה חודשים אחרי שבעה באוקטובר. התחושה הייתה שהתרגלנו להודעות ה"הותר לפרסום" הנוראיות האלה כל יום בשש בבוקר, אבל פתאום זה היה מישהו שאנחנו מכירים והלב התכווץ. עידן אמנם יצא בשלום תודה לאל, אבל באירוע בו נפצע נהרגו שישה לוחמי הנדסה קרבית שהצטרפו למניין מאות הלוחמים שנפלו בלחימה - כל אחד מהם עם משפחה וסיפור משלו.
מ"הותר לפרסום" - לתוכנית ריאליטי
בתור עם ישראל - שלא מצליחים להבין איך האויב מאבד אלפים מחייליו לעומתנו, אבל אנחנו עדיין יוצאים בתחושת הפסד - אפשר להבין למה החשש הכי גדול הוא מהרגע שבו הודעת "הותר לפרסום" תהפוך לעוד עדכון שפשוט גוללים הלאה, או אומרים בחדשות בסבר פנים רציני רגע לפני שמעבירים את השידור לתוכנית הריאליטי היומית. אולי מדובר במעין מנגנון הגנה או פשוט עייפות מצטברת מהמצב - אבל מאחוריהן מסתתרת גם סכנה אמיתית.
אותם לוחמים נלחמים עלינו גם בשעה שאתם קוראים את הטור הזה. קשה לדעת איפה הוא יתפוס אתכם - מתארגנים לשבת, בדרך להורים או בשירות מילואים בעצמכם - אבל החובה שלנו היא לזכור שכל "חייל שנפצע באורח קשה" הוא מישהו עם שגרה משל עצמו, שהוקרבה על מזבח ההגנה על המדינה. כמו שחבר שלי הצליח לתאר את זה בצורה הטובה ביותר: "איבדתי רגל עבור תושבי הצפון". והמעט שאנחנו יכולים לעשות בתמורה לגילויי הגבורה האדירים האלה, זה להתעכב על ההודעה עוד רגע אחד, לכבד אותם ואת הסיפור שלהם ולהבין באמת מה כל אחד מהם מקריב בשבילנו.