"חוק הגיוס" לא יעבור בטווח הזמן הנראה לעין. ציבור המשרתים ניצח בקרב זה - אך מערכה גדולה לפניו. עלַי להזכיר נשכחות. בתחילת המלחמה, למשך כמה חודשים, דימינו לחשוב כי דרכה של היהדות החרדית הגיעה אל קיצה. כי דגל ההימנעות מגיוס ואי-השותפות הלאומית יקרוס אל מול צורכי השעה; כי העולם החרדי יתעשת ויחשב מסלול מחדש. טעינו. כמעט שום דבר לא השתנה. אך אלו חדשות ישנות.
החרדיות לא נחלשה, הפוך, היא מתחזקת
החדשות האמיתיות הן ששנתיים וחצי מפרוץ המלחמה - החרדיות לא נחלשה - אלא דווקא במגמת התחזקות. המפסידה הגדולה: מדינת ישראל. העתיד שחור ולא רק בגלל הדמוגרפיה החרדית. שלושה תהליכי עומק מלמדים כי בעוד עשור, החרדיות רק תתעצם על חשבון הציונות הדתית והימין המסורתי, הליכודניקי.
1. המתחזקים
המלחמה הביאה לתהליך של "התחזקות" בקרב הדור הצעיר בישראל. זוהי שיאה של מגמה בת כמה עשורים של חזרת הדת למרכז התרבות הישראלית. לכאורה - מה רע בכך? טוב שצעירים חילוניים או מסורתיים מגלים עניין ביהדות, מתחברים מחדש למקורות, עוסקים בתורה. אך כפי שידוע מתנועות תשובה בעבר, הסחף שואף אל הקצוות. רוב מוחלט של המתחזקים החדשים יאמץ את ערכי העולם החרדי. אם משום שנראה בעיניו אותנטי יותר, אם משום שהטפה להחזרה בתשובה היא מוקד מרכזי בפעילות החרדית, וממילא זו היהדות שהם יפגשו. אין זאת אומרת שהמתחזקים יאמצו בהכרח אורח חיים חרדי מלא, אבל אין בזה צורך. מספיק שיאמצו את ערכיו.
גדל כאן דור של עמי ארצות. לא בשמאל, אלא בתוככי 'המחנה הלאומי'. קפיטליזם צרכני רדוד ותרבות פרוגרס קוסמופוליטית רידדו את הזהות של הצעיר הישראלי לעובי של מיקרונים בודדים. הצעירים בקושי מסוגלים לקרוא פרק תנ"ך. יודעים מעט מאוד היסטוריה. דור של מאמינים - אך עמי ארצות. כעת הם מתחזקים, חוזרים למקורות, אך אין זאת אומרת שיתחילו ללמוד תנ"ך עם מפרשים. קל וחומר, לא היסטוריה יהודית 'חילונית'. מה כן? קברי צדיקים, ריקודים ברחובות, הפרשת חלה בטיקטוק. הכל טוב ויפה אך התוצאה של מאמינים עמי ארצות, חסרי חוש ביקורת, וחסרי תודעה היסטורית היא סחף לכיוון החרדי. במעט דברי התקרבות וסיפורי מופתים קל מאוד לשכנע אותם שהחרדיות היא היהדות האותנטית, ושכל מה שמחוץ לה הוא סטייה.
ילדי "דור הניצחון" יהפכו לילדי חיידר
הבעיה תתחיל בעוד עשור: המתחזקים כיום בגילאי עשרה עד עשרים מוקדמים. בעוד עשור יצטרכו להחליט לאן לשלוח את הילדים ללמוד. חינוך חילוני לא יבוא בחשבון. לציונות הדתית אין מספיק מה להציע. מה שנותר - חינוך חרדי. כואב לחשוב את זה, אך זו האמת: בניהם של לוחמי צה"ל האמיצים, שחרפו נפשם בעזה כבר לא יתגייסו לצה"ל.
הוריהם, סוחבי טראומת המלחמה, המחפשים משמעות אחרי השבר ומוצאים אותה במסורת, ישלחו את ילדיהם לחינוך לא-ציוני. ילדי "דור הניצחון" יהפכו לילדי חיידר. ה"מתחזקים", בעיקר מן הציבור המסורתי יזלגו מן החינוך הממלכתי לחינוך החרדי. התוצאה: שחיקה חמורה של החינוך הממלכתי. כך יתברר, ומוקדם משציפינו כי ה"התחזקות" היא בעצם היחלשות: היחלשות היסוד הציוני. התחזקות הרוחני על חשבון הארצי. ציצית ונרות שבת במקום לוחמים ומדענים.
2. החרד"לים
בסרטון שפורסם לאחרונה נראה ראש ישיבת ההסדר בחולון מציע לתלמידיו לעבור לחבוש כיפה שחורה. "ככה לא יתעסקו אתכם בצבא", הוא מסביר, "כך איש לא ידרוש מכם לצאת לריצה מעורבת". הדברים אינם חריגה מקומית. הם סימפטום של מהלך עמוק ומתמשך: החזון החרד"לי, שמוביל חוג הרב טאו כבר רבע מאה - לנתק את האגף התורני של הציונות הדתית מן המדינה החילונית - ולמזג אותו בתוך העולם החרדי.
הרב טאו. להתמזג העולם החרדי, צילום: Olivier Fitoussi/Flash90
המשמעות ברורה: קריסה של מוסדות התורה הציוניים, ובראשם מסלול ההסדר. אם תלמידי ההסדר יחלו לחבוש כיפות שחורות ולהתחרד למחצה, הם יגלו מהר מאוד שהמקור "אותנטי" יותר. ישיבת ההסדר בחולון תתרוקן מתלמידים מפני שבוגרי הישיבות התיכוניות יבחרו ללמוד בישיבות חרדיות של ממש. ראש הישיבה הנוכחי, גם אם יחבוש כיפה שחורה מבריקה לא יתקבל שם כר"מ. הרי "ציונים", כך מלמדים בישיבות אלו, מצטיינים בביטחון יותר מאשר בתורה. למרבה הצער, הנכדים של תלמידי הרב צבי יהודה, כך נראה, ילבשו שחורים.
3. משבר המורים
משבר נוסף מאיים על עתיד הציונות - קריסת מערכת החינוך. הציונות דורשת ידע ותודעה חינוכית ייחודית. אבל המערכת בקריסה. החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי סובלים ממחסור של אלפי מורים. מכללות ההוראה הציוניות דתיות מאוכלסות בחרדים. הממלכתיות בערבים. בתי הספר בחמ"ד מתמלאים מחדש, כמו בשנות השבעים והשמונים במורות ורמי"ם חרדים. הציבור הדתי-לאומי, זה שראה בחינוך שליחות במשך שנים רבות פשוט נטש את השדה. הוא הלך להייטק. משכורת של מורה מספיקה אולי לרכוש דירה של "אמנה", אבל לא וילה של "הרי זהב". וכך, בעוד הציונות הדתית מתעשרת - היא מפסיקה ללמד את ילדיה.
אם המגמה תימשך, בעוד כמה שנים יוותרו בישראל שני זרמי חינוך בלבד: החרדי והערבי. החרדים ימלאו את מוסדות הציונות הדתית. מצער לומר זאת: ילדיהם של אנשי ונשות המילואים, אלה ששילמו מחיר משפחתי כבד כדי להציל את המדינה, יתחנכו בידי מורים שבאותו זמן המשיכו לרכון על הגמרא (אם לא היו בטיול 'בין הזמנים' בשוויץ). ללא מהפכה עמוקה בתחום ההוראה, גם מערכת החינוך תלך באותו כיוון.
סכרים כנגד הסחף
שלושת התהליכים הללו - גל ה"מתחזקים", הברית החרד"לית-חרדית ומשבר ההוראה - אינם תופעות נפרדות. הם מצטרפים לכדי מגמה אחת, עמוקה, מתמשכת, אך צוברת תאוצה. האידיאולוגיה החרדית, זו שקיווינו אולי שתיעלם, לא הולכת לשום מקום. מדינת ישראל תלויה באידיאולוגיה הציונית. אם הציונות הדתית חולמת על עתיד מזהיר למדינת ישראל עליה להציב סכרים כנגד הסחף: אם לא ניתן לעצור את גל ה"מתחזקים", לפחות ניתן לפעול לפירוק "הברית החדשה" החרדי"ת-חרדל"ית ולגייס כוחות לפתרון משבר ההוראה. בידינו הדבר.
הכותב הוא חוקר קבלה, מרצה ואיש חינוך.