נתחיל מגילוי נאות- אני עצמי בעל כשירות לכהן כרב עיר ומתמודד בבחירות לרבנויות עיר, גם בקרית אונו ותל אביב. מבחינתי הרבנות היא שליחות ציבורית, תפקידה הוא להפיץ את דבר ה' בעולם ותפקידה הנוסף הוא ליישב את המחלוקות הנפוצות בחברה ולהוות מגדלור ליושרה וערכים.
בימים אלו, מועמדים לא מעטים נקראו לשירות מילואים. הם עזבו את ביתם ומשפחתם, והלכו לקיים מצוות עשה מהתורה של "לא תעמוד על דם רעך" ומצוות הצלת ישראל מיד צר. בשביל מי הם עושים זאת? בשביל כולנו. הם לא הלכו לטיול בשוויץ, הם נקראו אל הדגל.
הרב אלדד יונה, צילום: באדיבות המצולם
לפני שאשטח את טיעוני בעד דחיית הבחירות, ייאמר ביושר, ככל הידוע לי כמועמד, נעשו מאמצים להתחשב בחיילי המילואים. למשל, לאחרונה היה מפגש של חברי הגוף הבוחר בקריית אונו עם מועמדים לשם היכרות עם כל מועמד, וגם, לפי מה ששמעתי, מועמד במדים הגיע למפגש, וזאת אחרי שככל הידוע לי סייעו לחיילי מילואים לקבל חופשה לצורך הגעה למפגש. יחד עם זאת, כולנו קוראים באתרי החדשות השונים, וגם כאן, את זעקתם המוצדקת של חיילי המילואים לדחיית הבחירות. לטעמי הם צודקים לחלוטין- אינו דומה מי שנמצא בחזית וקיבל חופשה נקודתית למי שפנוי יחסית יותר (אם אפשר להגדיר את המצב הביטחוני הקיים כ"פנוי" למישהו).
אני מקבל כמובן, ומכבד לחלוטין, שכבוד בית המשפט כבר נדרש לסוגיה זו בהקשר לבחירות שהיו בתחילת השבוע בגבעתיים והכריע לגבי אותן בחירות שהן יתקיימו במועדן. כמאמין אדוק בשלטון החוק ברור לי שמה שפסק בית המשפט הוא ההכרעה והוא "שורת הדין".
יחד עם זאת, הייתי מצפה הן מוועדת הבחירות, והן מעצמי כמועמד ומשאר המועמדים, שינהגו "לפנים משורת הדין". גם אם זכותה של הוועדה לקיים את הבחירות במועדן, לעניות דעתי עליה לגלות גדלות רוח ולקבוע, כפי שהיא מוסמכת לקבוע, על דחייתן למועד חדש שייקבע אחרי שהמצב הבטחוני יירגע, להלן אסביר מדוע.
למה צריך לדחות את הבחירות לרבנות?
ראשית, כמו שאמרנו לעיל, ההגינות כלפי חיילי המילואים שהם מועמדים בערים השונות מחייבת זאת. אם מועמד רוצה להיפגש עם חבר\י גוף בוחר, לענות על שאלות נוספות, ולהרחיב על תפיסת עולמו, הוא יוכל לעשות זאת הרבה הרבה פחות כשהוא לא בבית.
שנית, במצבי חירום תפיסת המציאות וסדרי העדיפויות שלנו כבני אדם משתנות. הקשב מופנה יותר להישרדות כאן ועכשיו, ופחות להליכים ארוכי טווח. זה משפיע הן על המועמדים והחשיבות שהם מייחסים להשקעה בבחירות בזמן אמת, ולאמונתי הן למצביעים. איננו רוצים הטיה לרעת אף מועמד וגם לא לטובת אף מועמד.
תפקיד רב העיר, לפחות לפי המצב הקיים, הוא עד גיל 70. על פי רוב, ללא מקרה מיוחד, מי שנבחר היום יכהן עשורים. דבר זה מבהיר כמה האחריות של כל מצביע ומצביע לקבל החלטה מושכלת היא קריטית.
בשביל שהמצביע יקבל החלטה מושכלת וניטרלית ככל הניתן, עליו לקבל את כל המידע מחד, ולהיות פנוי רגשית לשקלולו מאידך. אני טוען שבמצב מלחמה אף לא אחד משני תנאים אלו יכול להתקיים כדבעי.
כדי לקבל את כל המידע, צריכה להיות אפשרות ריאלית לכל מועמד להציג את עצמו- את קורות חייו, השקפת עולמו, אישיותו, ומה הערך המוסף שהוא מביא עימו לתפקיד. אמנם, בכל הקשור לקריית אונו, בעיה זו נפתרה חלקית עם התקיים המפגש אמש, אבל עדיין- יקשה למי שבמילואים להישאר בקשר רציף עם הבוחרים לשאלות המשך. המלחמה, אגב, פוגעת במידה מסוימת גם במועמדים נוספים, שכן גם בעורף יש מצב של פעילות מוגבלת.
בנוסף, יש חשש כבד שחלק מחברי הגוף הבוחר עצמם יהיו בשירות מילואים, מה שיקשה עליהם הן לפני הבחירות לתת קשב ראוי למועמדים, ואולי הן ביום הבחירות להצביע (אם כי, למען היושרה יאמר, שיתכן שידאגו שיקבלו חופשה ביום בחירות).
ישנה גם בעיה נוספת, שפחות נותנים עליה את הדעת- הכישורים הנדרשים בערים חילוניות יחסית כמו קרית אונו ותל אביב זה בעיקר לדעת לאחד ולרפא שסעים. אלו האתגרים האמיתיים היומיומיים שיעמדו לפתחו של הרב שייבחר בכל עיר. המצב הקיים יוצר שיטוח של השיח. במקום להתמקד בשיקולים הרציונאליים, מתמקדים במה שבולט כרגע במצב מלחמה, ופחות רלוונטי לשיגרת 20-30 השנים הבאות. השיח היום מבליט את התובנות של המלחמה, ופחות את התובנות של השגרה.
מנגד, ב"מאזן הנוחות", אם ידחו הבחירות לא יקרה דבר. בערים רבות היו הרבה שנים בלי רב, אני בטוח שהן יוכלו לחכות עוד חודש חודשיים. לכן- להבנתי, דחיית הבחירות לרבנויות הערים היא המעשה המכבד, הראוי והמתאים בימים אלו.