כל שבת, אבא שלי עודד ודוד שלי ישעיהו, אחי אמי, היו מתיישבים משני צידי השולחן אצל סבא וסבתא, ואיכשהו, תמיד פרץ ביניהם ויכוח. הם אהבו אחד את השני, זה גם התחיל בחיוך, אבל נכון שאומרים שלפעמים השם שאדם קיבל הוא השראה לאופיו? אצל שניהם זה היה מדויק.
דוד ישעיהו היה קצת בן דמותו של הנביא מבית ראשון. חד, מוסרי, מזהה מיד כל עוול שלטוני ומנסח ביקורת מנומקת, חריפה, על מה שהמדינה עושה או אינה עושה.
כאן לא רבים. כאן משפחה
אבא שלי, לעומתו, עודד, היה בדיוק כשמו. חיפש תמיד את נקודת האור המעודדת. גם כשהמציאות הייתה מורכבת, הוא התאמץ להבין, להסביר, למצוא את ההקשר הרחב ולדון לכף זכות. את המדינה והצבא אהב אהבה לא מותנית והאמין שגם כששוגים, הכוונה הבסיסית היא טובה.
שניהם היו ציונים נלהבים. אכפתיים. המדינה זרמה להם בדם. שניהם גם פעלו למענה. אבל כשדיברו על המציאות - אם לא היית יודע שהם מדברים על אותה מדינה, לא היית יכול לנחש. שתי עדשות שונות לגמרי על המצב. בשלב מסוים היו המחלוקות מגיעות לכאלה טונים, שסבא שלי היה פותח את החלון בחדר האוכל, החלון שהשקיף היישר להרי הכרמל וסטלה מאריס, וזועק לשמים: כאן לא רבים. כאן משפחה! כל שבת מחדש, איפשהו בסביבות שלוש בצהרים, חלון, הרים, זעקה: כאן לא רבים. כאן משפחה.
עו"ד אורי אגוז | , צילום: פרטי
בערב חג השבועות תשמ"א, ה-7 ביוני 1981, המריאו מבסיס עציון 8 מטוסיF-16 מלווים ב-6 מטוסי f-15 לתקיפת הכור הגרעיני בעיראק. תקיפה ראשונה בעולם של כור גרעיני פעיל. "מבצע אופרה". ההחלטה לתקוף הייתה של ראש הממשלה בגין, אבל על הכור שמע לראשונה מפי יריבו הגדול, מנהיג האופוזיציה, יצחק רבין, כשהעביר לו את השלטון במהפך הגדול ב-1977.
ישראל תמיד הייתה מדינה של מחלוקת. כמו אז גם עכשיו מול איראן - ויכוחים עזים על ניהול המשך המלחמה: יש מי שמזהירים מפני הסלמה איזורית, ויש מי שאומרים שאין ברירה אחרת. יש "ישעיהו" שרואה בחדות את הסכנות ואת המחירים ויש "עודד" שמבקש להזכיר שלפעמים מדינה קטנה חייבת נחישות אסטרטגית גם מול ביקורת מבית ומחוץ. אבל דבר אחד צריך להישאר ברור. אפשר לחלוק, אפשר להתווכח. אבל כאן לא רבים אויבים. כאן משפחה.
סיפור התקיפה בעיראק - חלק א' - הוא הסיפור שלנו לשבת. קשת אחים:
"שמחתי מאד לקבל את פני מר בגין ולהתחיל בשיחה הקשורה בסדרי העברת הממשל" אמר והנהן למצלמה רומז במבטו לבגין שכדאי שייכנסו פנימה אחרת העיתונאים לא יניחו להם. "בטח היו שמחים לראות אותנו רבים" רטן לעברו אחרי שחייכו לעוד צילום אחד ואז נבלעו בבניין, עושים צעדיהם לעבר משרדו של רבין שעל דלתו עדיין היה השלט "משרד ראש הממשלה".
על לשונו של בגין כבר נתגלגלה הערה עוקצנית אבל ברגע האחרון בלם אותה כשנזכר איך הנחה רבין את כל השרים והמנכ"לים שלו לבצע העברת מקל מסודרת בעל פה ובכתב. עכשיו הקפיד רבין לחכות רגע עד שגם בגין יתיישב מולו מעבר לשולחן ורק אז פרש בפניו את הנייר שהכין.
בגין הציץ בו, עמודות עמודות חילק את הנושאים - פנים, חוץ, ביטחון, ערביי ישראל, חינוך... תמיד שמע על הדייקנות של רבין והירידה לפרטי פרטים שלא אפיינה את מנהגי הפלמ"ח אבל עכשיו גם נוכח בה. נטל גם הוא את פנקסו והחל לרשום. סעיף אחרי סעיף ניתח רבין באיזמל מנתחים את אתגרי הארץ, מתעכב על האינפלציה אבל מנגד מתאר את הכמות העצומה של דירות חדשות שנבנו במימון מדינה משמעותי לזוגות צעירים; מזהיר מפני התקוממות ערבי ישראל שפרצה בעוז אחרי שהורה להפקיע אדמות בגליל לטובת הישוב היהודי בכרמיאל, אבל גם מתאר את החשיבות של שיח עימם; חשף בפניו את ערוצי השיח החשאים עם השאה האיראני רזה פלהאווי שנחוש לקדם הסכם שלום עם המצרים ומנגד המשבר בינו לבין הנשיא האמריקאי פורד ונציגו קיסינג'ר על שסירב לדרישותיהם בהסכם הביניים מול מצרים ומשלוח הנשק שנעצר.
דבר לא החסיר ממנו, ואז נשען אחורה, נטל לעצמו סיגריה וסיפר לו על מאמצי עיראק לבנות כור גרעיני מבצעי. "זו סכנה אמיתית?" נדרך בגין. "בזמנו לא חשבתי ככה", נאנח רבין. וסיפר איך תחילה היו הסובייטים מעורבים בבניית בכור ואיך אחרי פרישתם נכנסו הצרפתים לתמונה.
"אוסיראק", הם קוראים לכור אמר. "אתה מבין? אוזיריס על שם אלת המתים המצרית משולבת עם עיראק" ואפילו לא ניסה להסתיר את הבוז שנבע מקולו כשתיאר איך שלוש שנים הוא מתאמץ לשכנע את ראש הממשלה שיראק שכור גרעיני בידי הרודן האיום שמעריץ את היטלר יהיה סכנה איומה גם לאירופה אבל הכסף העיראקי מעוור את עיניהם. "הצרפתים תמיד ידעו לבחור את הצד הלא נכון של ההיסטוריה" הפטיר בכעס ואז רשם על הנייר תמוז 1 ותמוז 2 ומתח תחתיהם קו חזק. "אלו שמות הכורים בעיראק" הסביר לבגין וסדאם חוסיין הוא שהתעקש לקרוא להם על שם החודש בו עלתה מפלגת הבעת' בהפיכה שהנהיג לשלטון. "הוא רואה בעצמו ממשיכו של נבוכדנאצר. השמדת ישראל היא יעד עבורו, למרות שמשפחה יהודית הצילה את אמו כשניסתה להתאבד והוא ברחמה".
בגין התחלחל למשמע הדברים. "אתה חושב שצריך לפעול?" שאל את רבין. היטב זכר איך החמיא לו מעל במת הכנסת רק שנה לפני על הפעולה האמיצה באנטבה והצלת 105 החטופים. בעיניו היה זה סמל לעמידה יהודית נחרצת מול האויב, כמו אביו שהקים קבוצת הגנה עצמית ליהודים אחרי שהותקף יחד עם רב העיירה בידי בריונים וכמו שעשה הוא עצמו בהמשך כשהקים קבוצת הגנה.
"אין לנו יכולת צבאית כרגע" אמר רבין אבל המוסד עוקב אחר המדענים שמלווים את התוכנית כדי לפגוע בהם. "אסור שיהיה נשק גרעיני בידי אויבת שלנו. זה יכול להוביל לשואה שנייה" ובגין ראה לנגד עיניו את שני אחייניו שנרצחו בשואה ואת הוריו ואחיו והמחשבה על שואה שנייה שעלולה להתרחש הקפיאה אותו. רבין הבחין בלסתות שהתהדקו פתאום ובמבטו שנדד בחדר. "מנחם?" הניח יד על ידו. "מנחם?" שנים היו משני צידי המתרס נלחמים האחד בשני.
בזמן שבגין פיקד על כוחות האצ"ל שהביאו את האלטלנה נקלע רבין במקרה למלון הריץ' שהיה מעוז ההגנה בתל אביב ונלחם להגן עליו מול היורים. "אסור היה לכם לפתוח עלינו באש!" אמר אז לאחד ממפקדי האצ"ל שכעס עליו על שיורים ביהודים והוסיף ואמר לו: "אם היהודים באצ"ל יפסיקו לירות בנו לא נירה על יהודים!" מאוחר יותר אמר ללאה אשתו שהיה זה היום השחור ביותר בתולדותיו אבל בלבו כעס על בגין שלא קרא לאנשיו להימנע מהירי הראשון נגד צה"ל שהרג שני חיילים ודרדר את הכל ואת קריאתו להימנע ממלחמת אחים העריך אבל חשב שהיתה מאוחרת מדי.
עכשיו הביט באיש נמוך הקומה שישב מולו, שלא הכיר את שדה הקרב כמוהו אבל בשונה ממנו ידע להלהיט את העם בנאומים מדויקים ומהפכי קרביים בעוד שהוא היה מגמגם כשניסה להסביר את עצמו, וחלה בו המחשבה ששילוב של שניהם היה יכול להיות מוצלח. "מנחם?" רכן שוב לעברו. "מנחם?" מנחם שאביו תמיד סיפר לו איך קרא לו על שם שבת נחמו שבה נולד, כמו ההבטחה שבהפטרת הנביא ישעיהו שלא יהיו עוד ימי חורבן, נשא את עיניו לעבר רבין: "אסור לתת להם לעשות בנו שואה שניה. אסור". ורבין הנהן. זו תהיה החלטה גדולה, תצטרך תמיכה של כולם. תצליח?
הכותבת היא עו"ד סא"ל (מיל') שופטת לשעבר בעבירות טרור, כותבת לתיאטרון ולמסך. blueori@gmail.com.