כן, דווקא במלחמה יש לנו מה ללמוד ממערכת החינוך החרדית

מתווה משרד החינוך בשבוע הראשון של מלחמת "שאגת הארי" ממחיש את המשך הקונספציה החינוכית הכושלת בישראל. עושים קצת, בכאילו, לצאת ידי חובה, ואז מתפלאים שיש לנו הכי הרבה ימי לימודים על הנייר והכי מעט למידה בפועל. ועל המבחנים הבינלאומיים בכלל חבל לדבר.

צריך ללמוד מהחרדים. ולא, לא התבלבלתי. דווקא אני, שעוסק בשנים האחרונות בעצירת הכספים המושחתים שהולכים לחינוך החרדי במקומות שהוא לא מלמד ליבה, ופועל נגד מטרות החינוך בישראל, חושב שבהקשר של המלחמה ושל הדבקות בלמידה יש לנו מה ללמוד מהבנים החרדים.

גם כששאר מערכת החינוך סגורה, הבנים החרדים ממשיכים ללמוד. ואני לא מדבר על תלמוד תורה אחד או שניים, אלא על כ-1,000 מוסדות לימוד שמיועדים לבנים חרדים, המהווים כ-10% מכלל התלמידים בישראל, והם פתוחים בימים אלה. גם בתי הספר היסודיים (תלמודי התורה), וגם חטיבות הביניים והתיכונים (ישיבות קטנות וגדולות) ממשיכים ללמוד כמעט כרגיל.

ח"כ משה טור פז, צילום: דורון בלוך

בעיני זה מחדל בטיחותי וזו התנהגות חסרת אחריות כי ברוב המוסדות החרדים אין מקלטים ומרחבים מוגנים לכלל התלמידים. אבל יש גם מה ללמוד מהם, אלו שחשוב להם מאד שהתלמידים שלהם ימשיכו ללמוד, כי ללמוד זה באמת חשוב. העובדה שהרבנים וההורים החרדים נלחמים על המשך הלמידה מעידה שלהם היא חשובה ורלבנטית.

מערכת חינוך שלא מתאימה לכולם

שאר מערכת החינוך הישראלית הפכה לבינונית ועצלנית, שלא לומר שקרנית. לומדים בכאילו. בקריצה. לא כולם. לא כל הזמן אבל חלק גדול מהזמן. וברמה הלאומית המערכת הזו התרגלה בקורונה וגם בסבבי לחימה קודמים להיסגר בקלות יתרה ולהיפתח באיטיות מרגיזה.

כשזה קורה פעם אחת זה מוכיח על זילות מעמד הלמידה והחינוך בישראל, וכשזה קורה פעם שנייה ושלישית זה בעיקר מעציב וגם מוביל למצבים מאוד קשים במשק. כי כשיש שני הורים עובדים, כמעט בלתי אפשרי להחזיק גם עבודה במשרה מלאה וגם לגדל ילדים. והרי גם ככה קשה לגדל ילדים במדינת ישראל, מהרבה סיבות נוספות.

אני סבור שהמתווה הנוכחי המדבר רק על למידה מרחוק במערכת החינוך הוא מתווה שגוי, אפשר לעשות יותר ממה שמערכת החינוך עושה - מתווה דומה הצעתי והתקבל במהלך מגיפת הקורונה. וזהו המתווה הדרוש כעת:

כך צריך להיראות מתווה הלימודים בזמן מבצע שאגת הארי

*למידה מקרוב. הגעת המחנך לפחות אחת לשבוע לבית התלמידים בקבוצות קטנות בסמוך לממד, לשיח אישי וחיזוק רגשי הנחוצים כל כך לכל התלמידים.

*למידה מרחוק, שצריכה להכיל עד מחצית מהשעות השבועיות לכל היותר ולהתמקד בהקנייה ושינון חומר הלימודים, רצוי עם תוכנות ייעודיות לעבודה עצמית. אמנם, לשליש או יותר מהתלמידים בישראל אין מחשב בבית, אך לחלק מהם יש מכשיר סלולרי ועימו אפשר לפחות להאזין לשיעור ולענות לשאלות מדויקות.

*החלק השלישי הוא הדינמיקה החברתית - קבוצתית. אסור להשאיר את התלמידים לבד בבית. אפשר לייצר חוברות באמצעות אנשי חינוך, שיקיימו פעילויות חברתיות המחזקות את הקשר בתוך הכיתה, או באמצעות אנשי החינוך הלא פורמלי, שגם כך יש לו היום היתר לעבוד ולפעול בקבוצות קטנות במקום בו יש מיגון.

מערכת החינוך חייבת לקחת על עצמה אחריות רבה יותר בכל הקשור לבריאות הפיזית והנפשית של התלמידים ושל עולמם החברתי. כל אלו אינם מתרחשים במתווה ה"למידה מרחוק" הקיים.

בכך מועלת מערכת החינוך בתפקידה. אם אין היא מסוגלת לפעול במתווה היברידי, יתכבדו המורים ויצאו לחופשת פסח וישיבו את ימי הלימודים החסרים בפתח החופש הגדול. על מערכת החינוך לחזור לתפקוד היברידי מיידי.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם יש עתיד.