אפי, בבקשה אל תפגע במערכת היחסים העדינה שלנו

1. הקטע של רביב דרוקר יצא אירוני

העיתונאי והמגיש של חדשות 13 ניצל השבוע את הבמה בתחילת תוכניתו הקבועה כדי לדבר על נושא חשוב מאין כמותו: שעות שידור. במונולוג רב עוצמה הוא תקף: "מישהו מבין למה הפאנלים שלנו מלאים במסבירים של פיקוד העורף?...יש מישהו בעולם שעוד לא הבין שכשיש אזעקה צריך להיכנס למרחב מוגן? בסדר, צריך למלא שעות שידור. אני מבין. אבל זה כבר נראה שסתם רוצים שמישהו במדים ידבר. לא משנה מה הוא אומר. המשטרה שולחת קצינים בכירים לשבת ימים שלמים באולפנים...למה אנחנו נותנים שעות שידור לתובנות מבריקות כמו 'לא להתקרב לחלקי טיל שנחתו'". יפה רביב, חשבתי שזה מה שאתה עושה ממש כרגע: יוצר תוכן כדי לומר בקול את מה שכולם כבר יודעים בעל פה. כן, צריך למלא שעות שידור בנושא המלחמה ולכן מביאים קצינים כדי לחדד לנו את ההנחיות המובנות מאליהן. אירוני משהו שזה בדיוק מה שאתה עשית, מילאת שעות שידור.

2. דובר צה"ל, בבקשה אל תפגע במערכת היחסים שלנו

גל השמועות ששטף אותנו אתמול היה מפחיד בעוצמתו. מתקפה משולבת של איראן וחיזבאללה ואולי גם החות'ים, מטחים כבדים כל הלילה והיערכות לחומרים כימיים מסוכנים. הודעות הופצו בקבוצות ווטאספ, וראשי רשויות מיהרו לשחרר הצהרות. רק לאחר זמן התייחס לכך דובר צה"ל בהודעה מסודרת ואמר שהוא "ער לשיח הציבורי וכרגע אין שינוי בהנחיות". איזה יופי.

זו לא פעם ראשונה במלחמה הזאת שיש גל שמועות רציני ולא מבוסס, וכנראה גם לא האחרונה. את הנחיות פיקוד העורף אני מקפידה לקיים באדיקות, אם כי מוכרחה להודות שכאשר הטלפון מצפצף ברבע לארבע בבוקר חולפת בי מחשבת כפירה להמשיך להישאר במיטה במקום שוב לרדת למקלט ולפגוש שכנים בפיג'מה. הסיבה שאני לא עושה את זה, כלומר, חוץ מהקטע שאני מעדיפה שטיל איראני לא יפצח לי את הראש, קשורה למושג חשוב מאין כמוהו: אמון. אני מאמינה להנחיות פיקוד העורף והרשויות. אני מאמינה להן שכאשר יש התרעה, הדבר הטוב ביותר שבאפשרותי לעשות הוא להיכנס למרחב מוגן. גל השמועות הוא עוד אירוע שעלול לפגוע באמון הזה.

נכון, לפקע"ר כנראה אין שליטה על הודעות תפוצה כוזבות, אבל בהחלט יש לו שליטה על עדכון הציבור והרגעתו. המטח הכבד מצד חיזבאללה לעבר יישובי הצפון אמש לא ממש עזר להרגיע את החרדה ולהזים את השמועות השקריות. בטווח הציפיות שיש לי במלחמה הנוכחית, עדכון הציבור במידע מהימן היא העליונה שבהן. כל הכבוד לדובר צה"ל שמיהר לפרסם הצהרה, ובבקשה אל תשכח את המרכיב הסודי והקריטי במערכת היחסים השברירית והזמנית שבינינו. תגרום לי להאמין לך. תעלה לתת עדכון מתי שרק אפשר, תספר לי מה אני יכולה לעשות כדי להישאר בחיים. ובעיקר, אל תזלזל לרגע באינטליגנציה שלי, ואם משהו רע מגיע ומתרגש עלינו, בבקשה תהיה הראשון לספר לי על זה.

3. אף פעם לא אשכח מה שמעתי משני גברים שעבדו איתי

יום האישה שצוין השבוע לא זכה להתייחסות הרגילה בגלל קולות המלחמה. הזדמנות טובה בשבילי להיזכר בשני משפטים לא מוצלחים ששמעתי בעבר משני אנשים שעבדתי איתם בשני מקומות עבודה שונים. משפטים שנצרבו לי בזיכרון, והשפיעו לא מעט על האופן שבו בחרתי לפתח את התחום המקצועי שלי. שניהם היו אנשים מקסימים, טובי לב, מוצלחים בעבודה ובאופן כללי עמיתים למופת.

אחד מהם הסביר לי למה לא אוכל להתקדם במקצוע שלי כשאני לא בן, והשני סיפר לי בשיא הרצינות שמישהי קיבלה קידום כי היא פתחה כפתור נוסף בחולצה. זהו. אני יודעת שגברים לא כאלה, אני יודעת שנשים יכולות להתקדם באיזה מקצוע שרק ירצו ומתי שרק ירצו. אני גם יודעת שאותם עמיתים כנראה לא באמת התכוונו לזה ככה. ועדיין, אני זוכרת טוב מדי את המסר האומלל שהתחבא מאחוריהם, מסר שגרם לי להבין שאישה צריכה להתאמץ פי כמה מגבר כדי להתקדם בעבודה. אני גם יודעת שאסור לתת יותר מדי כוח ורצינות לאנשים שלא מגיע להם. מנסה.