"יום שמחה הוא לי עם היבחרו של יקירי, הרה"ג רבי אברהם דרעי לרבה של העיר באר שבע, כממשיכו של אביו, אחי היקר, הגאון רבי יהודה דרעי זצוק"ל, שחולל מהפכה רוחנית בעיר. זהו רגע מרגש במיוחד גם עבור האלמנה, הרבנית מרים שתחי', שפעלה לצדו של אחי במשך שנות דור במסירות ובהקרבה, וזוכה עתה לראות את בנה ממשיך את דרכו ברבנות העיר". לא, זו לא ברכה של אריה דרעי באירוע משפחתי פרטי, זה הציוץ שלו על מינוי רב העיר באר שבע, אחיינו והבן של הרב הקודם, הודעה שמסמלת יותר מכל את הנפוטיזם שדרעי אפילו לא מנסה להסתיר.
העיר באר שבע לא נפלה קורבן לאדישות של אריה דרעי, היא נפלה קורבן לשיטה. שיטה שבה הציבור הוא תפאורה, ונפוטיזם הוא המרכז. לא במקרה רשימת המבורכים שלו נראית כמו אירוע משפחתי: אבא, אח, אלמנה, מעגל משפחתי שמקבל חיבוק פומבי, בזמן שהעיר כולה היא רק קהל בהצגה המשפחתית.
האידאולוגיה השלטונית של דרעי
זה לא רגע אנושי קטן של שמחה, זו האידאולוגיה השלטונית של דרעי. "המשך טבעי לשושלת ההנהגה", בירכו גם בש"ס את מינוי האחיין דרעי, כי אצל דרעי הח"כ, הכוח לא נועד לשרת ציבור, הוא נועד לשמר את החמולה וחצר המקורבים.
ש"ס, "המשך השושלת" צילום: Olivier Fitoussi/Flash90
באר שבע מייצגת אלפי משפחות שעובדות קשה, משלמות מיסים, משרתות בצבא ובמילואים ומתמודדות עם שירותים ציבוריים מדולדלים. אלה האנשים שזקוקים למנהיג ורב חזק, קשוב ומחויב, לא לראש שבט שמחלק ברכות למקורבים. אבל בעיניו של דרעי הם שקופים, לא הם הסיפור. הציבור הפך לאמצעי, והמשפחה למטרה.
הכל מתחיל במשפחה
המאבק על אופי הרבנות בערים רבות מגיע לנקודת רתיחה ובחודשים האחרונים מונו מספר רבנים ליישובים מרכזיים וההצלחות של ש"ס בזירה זאת משמעותית. רב עיר נבחר ללא הגבלת זמן וכל ניצחון של דרעי וש"ס הוא ניצחון ארוך טווח, כשרואים את סדרי העדיפויות, גם אם בהודעה לתקשורת אחרי עוד ניצחון, אין אלא להסיק שאצל דרעי כמו אצל דרעי, הכל מתחיל ונגמר במשפחה.