קמפיין הבחירות כבר התחיל, והשנה לא בשיטה המסורתית של מטה שטח. השנה עיקר הקמפיין הוא באמצע גלילה שלנו בלילה על הספה, ועם סרטון של עשרים שניות שמשכנע יותר מכל נאום: סרטוני הAI החדשים. הבינה המלאכותית היא כבר הרבה מעבר לרק טכנולוגיה שימושית לגרפיקאי, היא מכונת סיפורים, והבחירות הקרובות עומדות להיות ניסוי מסוכן בכוחה לעצב מציאות. מי ששולט בתמונה, בקול ובסרטון, שולט גם במה שנרגיש, נחשוב ונפחד ממנו.
לראשונה בהיסטוריה ניתן יהיה "לצלם" קמפיין על רגעים שמעולם לא התרחשו
שילוב הבינה המלאכותית בקמפיינים יצבור תאוצה ככל שנתקרב לקלפיות. ולא בגלל יצירתיות ועיצוב מודרני, אלא בגלל סיבה אחת פשוטה - שליטה מוחלטת בנרטיב. לראשונה בהיסטוריה ניתן יהיה "לצלם" רגעים שמעולם לא התרחשו, לייצר אמירות בוטות שמעולם לא נאמרו, ולבנות עולם רגשי שלם סביב סיפור שנראה אמיתי לגמרי אך נטול בסיס עובדתי. סרטון קצר, מלוטש וריאליסטי יכול להפוך יריב פוליטי לנבל מסוכן, או לחלופין להלבין מקרה כאילו קרה אחרת.
הבעיה אינה רק השקר, אלא האמינות שלו. כשהסיפור מסופר באופן משכנע, עם פנים, קול, מיקום ואווירה, העובדות הופכות משניות לרגש. הפחד כבר יעשה את שלו: אנשים ישתפו, יכעסו, ויזדהו עם המסר עוד לפני שבדקו אם משהו מזה קרה באמת.
הילדים שלנו ראויים לממשלה ציונית - ולא קיצונית.
— בני גנץ - Benny Gantz (@gantzbe) February 4, 2026
אחרי הבחירות נקים ממשלה ציונית ורחבה. pic.twitter.com/MFW8TBLtlE
הציבור חייב להתבגר פוליטית ודיגיטלית. לעצור ולשאול
אז מה אפשר לעשות? ראשית, וצריך לומר זאת באופן הכי חד וברור: המפלגות הן האחראיות, ובהתאם יש להן אחריות ברורה: לא לחצות קווים אדומים, ולא לזייף ולעוות מציאות בשם החתירה לניצחון. אבל זה לא מספיק, כי על המפלגות אי אפשר לסמוך. גם הציבור חייב להתבגר פוליטית ודיגיטלית. לפני כל שיתוף, לפני כל הזדהות רגשית וקבלת החלטה על ההצבעה, לעצור ולשאול: האם אני רואה מציאות, או תוצר מעבדה אלגוריתמי שנועד להפעיל אותי?. דווקא בימים אלו שהסערות הפוליטיות סביבנו עוסקות בשאלה "עד כמה זה אמת מול נרטיב", אם לא נפתח חושים ביקורתיים עכשיו, נגלה ביום שאחרי הבחירות שלא רק שבחרנו הנהגה המבוססת על עיוות מציאות, אלא גם איבדנו את היכולת להבחין בין אמת לתוצר מעבדה.