שבוע עמוס באירועים מהותיים חשף את צד נוסף במשוואת המאבק בין דעות הטוב והרע בפוליטיקה הישראלית. אך בין כל המקרים ישנו קו מחבר: הצד המכוער של הפוליטיקה שנוגע כבר באנושי, ואותו צריך להוציא מהממשחק.
ניצולי שואה אאוט, משרד ירושלים אין
1. אתמול כנסת ישראל הצביעה והעבירה את תקציב 2026. מבלי להיכנס למספרים ולפרטים, אפשר לפשט זאת בעזרת דוגמא אחת מיני רבות: תקציב ניצולי השואה ירד, בעוד תקצוב משרדים מיותרים כמו משרד ירושלים עלה. וזה כל מה שצריך כדי להבין את סדרי העדיפויות לשנה הקרובה.
להיות בהלוויה לצד נתניהו? לא מתאים ללפיד
2. רגע מרגש איחד את עם ישראל אתמול עם השבת גופתו של החטוף רן גואילי לקבר ישראל. אך אחד בלט בהיעדרו: ראש האופוזיציה יאיר לפיד. לשאלתי מדוע לא השתתף נעניתי: אין עניין שיצטלם לצד רה"מ נתניהו ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה. כך, מי שמעוניין להנהיג את מדינת ישראל לא הצליח להתעלות לגודל השעה ונע בהתאם לשיקולי פוליטיקה קטנה.
טליק גואילי בהלווית בנה רני ז"ל , לפיד לא הגיע | , צילום: Avshalom Sassoni,FLASH 90
הציונות הדתית עם דרעי על מלא
3. כמה תצליחו להיות בין לבין? לא להכעיס את הבייס ובמקביל לא ללכת ראש בראש מול דרעי?. את השאלה הזו הצגתי השבוע לח"כים במפלגת הציונות הדתית. התשובות נעו בין הלוואי והיינו בין לבין אנחנו עם דרעי על מלא, לבין דעות על כך שצריך לפזר את הכנסת נוכח חוק גיוס מביש. הפער בין דעות שנאמרו לי באוף דה רקורד להתנהלות בפועל - הציגה את התמונה המכוערת: חוסר עמוד שדרה ופחד ללכת עם האמת, מחשש לאבד את הכסא.
כאב בטן אצל מספר ח"כים, מעיד על האטימות של כל השאר
4. עם זאת, רגע של שפיות נרשם ביום הזה, כאשר הצעת חוק של ח"כ עדי עזוז (יש עתיד) בעניין חדרים אקוטיים בבתי החולים הייתה אמורה להעלות להצבעה במליאה, אך מספר חברי כנסת ממפלגות הליכוד, הציונות ועוצמה יהודית הודיעו שלא יוכלו להצביע נגד, למרות משמעת קואליציונית, לבסוף הוחלט לדחות את ההצבעה. החוק הרגיש הזה גרם לח"כים לכאב בטן, וזהו צעד קטן שהוכיח: יש אופציה גם לעבוד עם עמוד שדרה ומצפון, עכשיו נותר רק ליישם זאת בשאר החקיקות. אך גם הוכיח את הצד המכוער של שאר הח"כים - העדיפו פוליטיקה תוך התעלמות מכאב הבטן.
"אני מוכן לגנות ולהכריז שאין יותר חסימות. מי חותם איתי?"
5. אמש, באין הגדרה טובה יותר, נכנה אותו "הפעיל מטעם עצמו מרדכי דוד", חסם את רכבו של אהרון ברק, המקרה הראוי לכל גינוי הדליק דווקא מונולוג מיוחד של השר יצחק וסרלאוף באישון לילה במשכן הכנסת, עת התבקש לגנות את האירוע. שם, התחיל לפרוט את כל ההטרדות שעברו הוא ומשפחתו בשנים האחרונות בידי מפגינים, וזעק: איפה הייתם? אני מוכן לגנות ולהכריז שאין יותר חסימות. מי חותם איתי?. הזעקה האילמת נותרה בחלל האוויר כתוכחה שהוכיחה שוב - הכל עניין של פוזיציה.
הטוב הרע והמכוער
השר יצחק וסרלאוף | , צילום: Yonatan Sindel/Flash90
המאבק בין הטוב והרע הוא מאבק הדעות הלגיטימי בפוליטיקה. הצדדים מתווכחים והרוב מכריע, גם למה שנראה כרע לצד אחד יש מקום בדיון עד קבלת ההחלטה. אך בין הטוב והרע יש גורם נוסף במשוואה, שבנוגע אליו שני הצדדים צריכים לפעול יחדיו כדי לבעוט וכמה שיותר רחוק: המכוער. יש רגעים בהם צריך להתעלות לגודל השעה, ולהיות פשוט אנשים.