לא משנה כמה מאמץ נשקיע בגיוס חרדים - הם פשוט לא רוצים לבוא

אל"מ אבינועם אמונה כבר עמד להשתחרר. אחרי שנים של לחימה ופיקוד, משלא קיבל לפקד על אוגדה נראה היה שהקצין המוערך חובש הכיפה, מפקדה הראשון של חטיבת החשמונאים, בחר להמשיך לעשות חיל באזרחות. אבל אתמול הכתב הצבאי של ערוץ 14 חשף כי הרמטכ"ל לא רק שכנע אותו להישאר, אלא החליט להעלות אותו לדרגת תא"ל ולמנותו ליועץ מיוחד לענייני חרדים. המהלך הזה הוא הצהרת כוונות ברורה של צה"ל: אנחנו רוצים חרדים בצבא. אנחנו מעוניינים שהם גם ייצאו חרדים מהצבא. ואנחנו מוכנים להציב בראש המערכת את האדם הכי מתאים כדי שזה יצליח.

הצורך של צה"ל אינו נובע מאג'נדות פוליטיות, אלא ממצוקת כוח אדם חריפה ומדממת. כל מי שהיה במילואים בשנתיים האחרונות מבין למה מערכת הביטחון מקדמת בימים אלו את הארכת שירות החובה לגברים ל-36 חודשים והעלאת גיל המילואים. פשוט כי אין מספיק חיילים שיחזיקו את הקו. בזמן שחיילי המילואים קורסים תחת הנטל, בצה"ל מבהירים לכל מי שמוכן להקשיב, כולל בבג"ץ ושוב ושוב בדיוני וועדת החוץ והביטחון - כי הצבא ערוך ומוכן לקלוט אלפי חרדים באופן מיידי, עם כל ההתאמות הנדרשות.

לא משנה מה הצבא יעשה - החרדים לא יבואו

אלא שמול המאמץ הצה"לי הכמעט נואש, הסרבנות החרדית הצורבת עומדת על שלה בעקשנות. כלפי חוץ יש מדי פעם מצג של הידברות, של פשרה והסכמה בנסיבות מסוימות. אבל ההקלטות של בכירי הרבנים שנחשפו אמש על ידי אלי הירשמן בערוץ 12 מנפצות את השקר הזה. בחדרי חדרים האמת יוצאת לאור: לא משנה מה צה"ל יעשה, לא משנה כמה הרמטכל ישקיע באמונה וכמה מסלולים ייפתחו - החרדים פשוט לא יבואו. חוק הגיוס שמנוסח בימים אלו הוא, לפי עדותם שלהם, "חוק בלוף". הוא לא נועד להביא חיילים, הוא נועד לקנות זמן ולמרוח את בג"ץ והציבור בזמן שהמשתמטים נשארים בישיבות.

עד כאן, אין לנו מה להיות מופתעים. צהל עושה את המצופה ממנו - לדאוג לבטחון המדינה. והרבנים החרדים עושים את הצפוי מהם - להתנגד לסיוע למדינה. הרי איש לא מצפה מהנהגה לא-ציונית לפעול ממניעים ציוניים. האנטי-ציונות החרדית היא עקבית, גלויה וצפויה. אין בעצם שום הבדל בין רבני מועצת גדולי התורה החסידים שהורו להצביע נגד החוק לבין רבני דגל התורה הליטאים שמורים להצביע בעדו אבל לא לקיים אותו (אולי מלבד יושרה בסיסית).

חברי הממשלה הלא חרדים משתפים פעולה עם חוק שפוטר מנשיאה בנטל

המציאות המעוותת איננה הסירוב החרדי, אלא העובדה שצה"ל נותר לבדו במערכה הזו, ללא גיבוי מהממשלה. בממשלה אין היום חרדים (מלבד סגן שר התקשורת אייכלר). אבל זה לא משנה. כי חברי הממשלה, שכולם חברים במפלגות "המחנה הלאומי" הפכו למשתפי פעולה על-מלא של התחמקות מאחריות לאומית. שר הביטחון, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, והשרים שמתהדרים בשמה ובכבודה של הציונות הדתית כמו בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק - הם אלו שנותנים יד להונאה שנחשפה אתמול. כשהם תומכים, ולמעשה דוחפים, חוק שפוטר רבבות מנשיאה בנטל בזמן שהצבא זועק לכוח אדם, הם מבצעים מעשה אקטיבי של אנטי-ציונות.

במשך חודשים הם ניסו לשכנע אותנו שחוק בהסכמת הרבנים יביא חיילים. אתמול גם התירוץ הזה נפל, ונותרו להם התירוצים הרגילים - תקום ממשלת שמאל, נחזור לאוסלו, צריך להיות מאוחדים מול האויב האיראני, רצינו אבל היועמ"שית לא הסכימה. לא חסרים תירוצים אבל אף אחד מהם לא יכסה על העובדה שממשלה שאין לה קווים אדומים בכניעה לשותפים הקואליציוניים הלא ציוניים שלה - היא בפועל לא ממשלה ציונית.

הצבא לא יכול לנצח לבד

כל הכבוד לצה"ל על הקמת חטיבת החשמונאים ושאר המסגרות הייעודיות ועל המינוי של תא"ל אמונה, אבל הצבא לא יכול לנצח לבד כשהממשלה שלו משחקת עבור הקבוצה השנייה. הגיע הזמן לדרוש ממשלה ציונית באמת, כזו שלא רק מדברת על זהות יהודית וריבונות עברית, אלא מתייצבת לצד המשרתים ונותנת לצה"ל לנצח.

הכותב הוא סמנכ"ל מרכז ריבוא.