אמש חגג ראש עיריית ניו יורק ממדאני את ראש השנה החדשה הנוצרית כשהוא נשבע אמונים על הקוראן. מי שהצהיר בעומדו ליד טראמפ בחדר הסגלגל שישראל מבצעת רצח עם, הושבע אתמול כשלצידו מיטב תומכיו. כולם בעלי השפעה עצומה על השיח האמריקאי, במיוחד על הדור הצעיר. הטעות המרכזית שחלקנו עושים היא לזלזל לחלוטין בדבר הזה שנקרא דעת העולם. זאת אנטישמיות, אנחנו אומרים, אז למי אכפת. אלא מה? שאולי נכון שזו אנטישמיות אבל לאנטישמיות יש נטיה להתממש במעשים. פוגרומים, השואה, ה-7.10. אנטישמיות היא הבסיס. זלזול זאת לא שיטת פעולה.
רפאל למקין, משפטן יהודי, שטבע את המונח רצח עם, היה נחרד לגלות איך גלגלו את המונח שלו בציניות והפכו את ישראל שספגה נסיון לרצח עם ב-7.10 הופכת להיות מואשמת בו בעצמה. לפני 80 שנה, בין השנים 1945 ל -1946 התרחשו משפטי נירנברג להעמדת בכירי הנאצים למשפט. למקין נאבק שם להגדרת עבירת רצח עם כפשע נגד האנושות. הסיפור שלנו הפעם הוא הסיפור שלו.
מחבלי נוחבה בכלא, צילום: Chaim Goldberg,Flash90
"אני נלחם עבור נשמות המתים" אמרתי לג'קסון. "49 מבני המשפחה שלי חוסלו בידי הנאצים. עינו אותנו, רצחו בנו, רצו לכלות אותנו. זה היה רצח עם וזה צריך להיות הטיעון המרכזי בנירנברג".
במקום הוודקה שרציתי לקחתי עוד לגימה מהתה וניסיתי לנחש מה חושב ג'קסון שהילך במשרד מצד לצד. הסתכלתי על מי שהיה פרקליט המדינה לשעבר של ארצות הברית, התובע הכללי ועכשיו שופט בית המשפט העליון שטרומן בעצמו מינה אותו להיות התובע המרכזי במשפט הנאצים. ידעתי שג'קסון חושב שהטיעון המרכזי צריך להיות פתיחת המלחמה שגרמניה הובילה. שמכאן נגזר הכל. פשע נגד השלום קראו לזה בעגה המשפטית וזה היה טיעון חשוב אבל בעיניי לא הכי חשוב. איך אני משכנע אותו עכשיו לשנות את קו הטיעון המרכזי שלו.
"אתה באמת חושב שאפשר להעמיד לדין את האנשים האלה, נוראיים עד כמה שיהיו, על עבירה כמו רצח עם שעוד אפילו לא נוסחה בספר החוקים?!" שאל ג'קסון. "זה בלתי אפשרי במשפט פלילי!" חייכתי. "לפי ההגיון הזה אי אפשר היה להעמיד לדין את הרוצח הראשון כי אז בהתחלה גם החוק נגד רצח עוד לא היה!".
בית דין בינלאומי מיוחד הקימו 4 המעצמות -ארה"ב, ברה"מ, בריטניה וצרפת לשפוט את בכירי הנאצים ובראשם הרמן גרינג, יד ימינו של היטלר. ג'קסון נבחר להיות התובע המרכזי וזה היה כבוד גדול. עיני העולם כולו היו נשואות אליו, אבל מצד שני, ג'קסון והאחרים היו חייבים לעשות הכל כראוי תחת זכוכית המגדלת הזו. השאלה מה בכלל הטעם במשפט כזה ריחפה כל העת. כולם היו רוצים להרוג את הנאצים שנתפסו. גם אני. סטלין בעצמו הציע לאסוף את כל שכבת ההנהגה הנאצית, 50,000 איש הוא העריך, ופשוט להעמיד את כולם אל הקיר ולירות. רעיון לא רע, חשבתי בעצמי בלילות בהם הגעגוע אל אמא, אבא וכולם היה חונק אותי. רעיון לא רע בכלל. אבל בסוף התקבלה ההחלטה להקים בנירנברג, דווקא במקום בו ערך היטלר את מצעדי הכוח המפוארים שלו והחל בחקיקה נגד יהודים, דווקא שם להקים בית משפט ולדון את בכירי הנאצים שנתפסו. עכשיו שברו כולם את הראש איך לעשות את זה בדיוק ובאיזה עבירות להעמיד אותם לדין.
בגלל זה ג'קסון קרא לי. אני חקרתי את נושא רצח העם עוד כשהייתי תובע המדינה בפרקליטות וורשה. היהודי הראשון. אז בשנת 1933, הצגתי במדריד את התיאוריה שלי בעקבות רצח הארמנים בטורקיה והאשורים בעיראק, והסברתי שרדיפה של גזע, מחיקת המורשת התרבותית, דריסת הזכויות שלו ובסוף רצח שלו - זה נקרא רצח עם. משהו אחר מכל עבירה פלילית רגילה. היתה לי תחושה שבסוף זה יגיע גם אלינו היהודים, ויגיע בעוצמה שלא נתאר. כשפרצה המלחמה ראיתי את זה קורה ושנים אחרי קבעתי את המונח ג'נוסייד. ג'נוס זה שבט, עם ביוונית, וסייד רצח בלטינית. הרס מוחלט. אלא שהכל היה בתיאוריה.
לא היה שום חוק כזה עדיין כמו שאמר ג'קסון."אני מבין כמובן את הבעיה בהעמדה לדין על עבירה שמעולם לא חוקקה קודם." אמרתי לו, אבל.. "אבל מה?" שאל ג'קסון בחדות. ..."אבל יש התנהגויות שהלב והמוסר האנושי לא יכולים לשאת גם אם עוד לא חוקק עדיין החוק". ג'קסון נופף בידו נרעש. "לא, לא למקין. במשפט הפלילי אסור לשפוט על עבירה שלא קיימת. אני לא אקח סיכון שיטענו נגדנו שיצרנו משפט ראווה! הם יעמדו לדין אותם על פשעי מלחמה ספציפים ועל ביצוע פשע נגד השלום בעצם פתיחת המלחמה! גרמניה שפתחה במלחמה תוקפנית גררה את העולם כולו למוות של 70 מליון איש!"
"אתה טועה" נפלט לי מהר מדי "טועה טעות גדולה".
שקט השתרר.
"על כל מלחמה אפשר לומר שהיא תוקפנית" הבטתי בג'קסון. "ואם תלך על קו כזה, יאמרו שארצות הברית בעצמה אחראית שפתחה במלחמה תוקפנית מול גרמניה. הרי וגרמניה מעולם לא תקפה אותה ישירות. אתה תירה לעצמך ברגל עם טיעון כזה". ראיתי מהמבט שלו שנגעתי בנקודה הנכונה. מצוין. המשכתי: "זאת ההזדמנות היחידה שלנו לספר לעולם מה באמת קרה שם. זה התפקיד שלנו. התפקיד הכי חשוב".
ג'קסון הניח את הכוס ואז ניגש לכספת. פתח אותה והוציא משם לי תיבת מתכת ובתוכה סלילי סרט. הסתכלתי על המדבקות: ברגן בלזן, דכאו, מיידאנק. "אתה מתכוון להקרין את זה בבית המשפט? שאלתי. "אני כמעט לא ישן מאז שראיתי חלק מהם" הוא ענה. "ועדיין לא הייתי מסוגל לראות הכל".
המצפון של האנושות הוא כמו אדם גוסס. בחטאים האמיתיים נזכרת האנושות רק ברגע האחרון, כשכבר אי אפשר לתקן. "תטען לרצח עם במשפט" אמרתי "ובהמשך נדאג לחוקק את עבירת רצח העם באמנה כדי לתבוע אחריות מכל מי שיעז לעשות זאת שוב".
כמה שנים אחרי, כשבאמת עמדה להיחתם האמנה הזו באו"ם, יצאו נגדי אחיי היהודים, אנשי הקונגרס היהודי העולמי בוועד האמריקאי, וניסו לטרפד את האמנה עם חוק משלהם. במקום לאחד כוחות, נלחמו מולי מי יקבל את הקרדיט על הרעיון. לא האמנתי שאחרי כל מה שעברנו, מריבות היהודים ישכיחו מאיתנו איפה מונחת הסכנה האמיתית.
"אתה באמת חושב למקין שיהיו אירועים כאלה בעתיד?" שאל ג'קסון אחרי דקות ארוכות של שקט. ואני עצמתי את העיניים. נשמות המתים שלי עמדו לידי ואמא הניחה ידה על הכתף שלי בביטחון. "אותנו היהודים ינסו להרוג שוב", היא אמרה. "אל תתן להם לשכוח".
האמנה למניעת רצח עם אומצה באו"ם בשנת 1948 אחרי מאבק עיקש שניהל עו"ד ד"ר למקין. במשפטי נירנברג, הגדרתו לרצח עם היוותה את הבסיס המשפטי להעמדה לדין על פשעים כנגד האנושות של בכירי השלטון הנאצי.
הכותבת היא סא"ל (מיל'), לשעבר שופטת בעבירות טרור, כותבת לתיאטרון ולמסך.
מוזמנים לשתף אותנו בסיפורי איחוי/ פירוק משפחתיים חברתיים.
Blueori@gmail.com