המינוי של רומן גופמן, מזכירו הצבאי של רה"מ נתניהו לתפקיד ראש המוסד הוא הרבה יותר מהודעה משעממת לעיתונות. זהו רגע שמודיע לאנשי הארגונים על כללי המשחק החדשים. פעם, קידום בשב"כ ובמוסד עבר דרך מסלול ברור: עשרות שנות שטח, הצלחות מוכחות, הערכות מקצועיות של דרגי הביניים והבכירים. היום? יש משוואה חדשה.
המשוואה החדשה: יותר קרבה, פחות התמדה
המסר העולה מהמינוי הזה, כמו מהמינוי דאז של דוד זיני לראשות השב"כ, חד ובלתי משתמע לשתי פנים: הקרבה לראש הממשלה, פיזית, מחשבתית או אידיאולוגית, חשובה יותר מכל מדד מקצועי. לא מדובר רק בקשרים, אלא בהזדהות עם הפרסונה. ואם אתה בתוך המעגל - האופציות ייפתחו בפניך באופן ודאי יותר מכל דו"ח ביצועים ונסיון בארגון. ולכן, המשוואה החדשה פועלת כך: לאנשי המקצוע שעובדים שנים בתוך השב"כ והמוסד, משקיעים לילות כימים, רודפים אחרי איומים שחלקם לא ייחשפו לעולם, אין כיום שום תמריץ אמיתי להתקדם בזכות עבודה טובה ושקטה בתוך הארגון. להפך: מצוינות, התמדה וצבירת נסיון מקצועי בעבודה פנים ארגונית הופכת לאופציה, לא לתנאי.
ההשלכות: פגיעה בשימור ההכי טובים בתוך הארגונים
המציאות החדשה הזו מסוכנת לא רק מוסדית אלא לאומית. כשראש הארגון נבחר לא על סמך ניסיון עמוק והתמקצעות מוכחת אלא על סמך קשר אישי או הזדהות עם אג'נדה, כל שרשרת הפיקוד נפגעת. זה פוגע בביטחון, זה פוגע באמון, וזה מחבל ביכולת של ארגוני הביון למשוך ולשמר במשך השנים את האנשים הכי טובים. ולכן, אם מישהו בארגונים האלה עוד תוהה איך נראית משוואת ההתקדמות החדשה: אין צורך לחפש בקורסים, לא בתיק מבצעים מרשים ולא בהובלת מערך אסטרטגי במשך שנות הוותק בארגון. המשוואה פשוטה עד כאב: רוצה להתקדם? תהיה קרוב לנתניהו.