בחברה הישראלית נשמעים קולות, בעיקר בקרב בני החינוך הדתי-לאומי (אך לא רק), המדגישים את היותנו "עם סגולה" או "עם נבחר", תוך הצדקת תחושת זכאות או עדיפות לאומית. השכנוע בהיותנו "העם המוסרי בעולם", תוך זלזול הולך וגדל בערכים אוניברסליים, מעורר שאלות על היחס בין "מוסר היהודי" ל"מוסר אוניברסלי". האם מוסר כללי נחות ממוסר יהודי? האם יש בכלל מקום למוסר כללי?.
הקשר בין תפיסת עליונות היהודית לבין התייחסות אל כל מה שאינו יהודי ובפרט לערכי מוסר אוניברסליים כנחותים, מתבקש, אך כששבים אל המקור שממנו יונקים רבים מהזרמים הרוחניים בציונות הדתית - הגותו של הראי"ה קוק - מגלים תמונה שונה בתכלית.
המוסר הטבעי ומוסר הקודש אצל הראי"ה
מוסר טבעי - "המוסר בטבעיותו, בכל עומק הודו וכוחו האיתן" (אורות התורה, ס"ט)
מוסר הקודש - "הערך המוסרי הוא התגלות האור הנעים הטוב של הקודש. כשהנשמה מתמלאת אור קודש, היא מתמלאת גם מוסר" (אורות הקודש, ג', י"ב)
על היחס ביניהם אפשר ללמוד מדבריו הבהירים: "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא שהמוסר הטבעי הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה... ממה שהוא עומד מבלעדה" (אורות הקודש, ג', כ"ו).
הכלל הוא פשוט - יראת שמים שסותרת מוסר טבעי (הומניזם), היא פגומה. בדברים חדים אלו, מופנמת ביקורת חריפה כנגד כל גישה דתית הדוחה נטיות מוסריות טבעיות - אוניברסליות של האדם. המוסר הדתי חייב להתבסס על הומניזם בסיסי (המוסר הטבעי) וכך הוא מרחיק אפשרות של הגררות למעשים לא מוסריים בשם הדת (אף בני השטן הארורים שביצעו את הטבח הנורא בשמחת תורה, עשו זאת תוך קריאה בשם האלהים). אמות מידה מוסריות בסיסיות-אוניברסליות, הן בסיס מחייב כל אדם וודאי אדם דתי, שדבקותו בקודש, צריכה להרחיב אותן למחוייבות מוסרית רחבה יותר.
היהודי איננו "נעלה" על האחרים מפני שהוא טוב מהם
הראי"ה ראה ייחודיות בעם ישראל, אך מהי משמעותה? "הבחירה האלהית בישראל אינה עניין של שררה, אלא של שליחות... להיות עם שכולו אומר קדושה ומוסר" (אורות, אורות ישראל פרק ו'). ומהי השליחות? "אין אנו חיים בשביל עצמנו, כי אם בשביל כלל האנושות... וכפי מה שנשכיל להאיר לעולם, כן תתקיים בחירתנו" (אגרות הראי"ה, א', קמ"ג). לפי הרב קוק היהודי איננו "נעלה" על האחרים מפני שהוא טוב מהם, אלא משום שהוטלה עליו משימה מוסרית קשה יותר. ה"בחירה" היא דרישה, ודאי לא פריבילגיה.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, צילום: ויקיפדיה
הראי"ה מזהיר מפני תפיסת קדושה המבקשת להסתגר או להתנשא. "קדושת ישראל איננה מתבדלת מן העולם, כי אם מקרבת ומרוממת את כל המציאות" (אורות הקודש ב, שי"ב). היהדות, כשהיא נאמנה לעצמה, שואפת להיטיב עם האנושות כולה. היא אינה מתנגדת לעמים האחרים או לערכים אחרים-טבעיים, אלא רואה בהם שותפים פוטנציאליים בתהליך תיקון העולם.
עליונות המדירה את הלאום והפרט האחר - בגדיה ברוח הרב קוק
הראי"ה לא התעלם מהאפשרות שהמושג "בחירה" ייהפך לכלי גאווה. הוא כתב במפורש: "אם תתפרש הבחירה כגאווה לאומית - הרי היא עבודה זרה חדשה" (אורות, הקודש הכללי, ה). להיות גאה בשייכות הלאומית שלנו, היא תכונה חיובית ואולי הכרחית, אך להפוך את ה"גאווה הלאומית" למה שמייחד את בחירתנו, היא עבודה זרה (הפך מלעשות רצונו של מקום). מי שהופך את רעיון הנבחרות לתודעת עליונות המדירה את הלאום והפרט האחר - בוגד ברוחו של הרב קוק. עליונות אמיתית, לשיטתו, נמדדת במידת האחריות, הענווה והמחויבות להיטיב.
בימינו, כאשר הזהות היהודית מתחדדת על רקע מאבקים פנימיים וחיצוניים, קריאת הראי"ה רלוונטית מתמיד. הוא מציב מודל של זהות גאה אך אחראית - כזו שאינה מבוססת על התנשאות והסתגרות, אלא על חזון רוחני רחב. היהודי, נדרש לשמש דוגמה מוסרית - לא רק לשמר את קדושתו האישית, אלא להיות טוב יותר, הומני יותר. זוהי עליונות שאינה מתבטאת בזכויות יתר, אלא באחריות עמוקה כלפי האחר.
מאז ה-7 באוקטובר, נחשף הצד הנותן ברוב חלקי החברה הישראלית, זה המוכן לוותר על טובתו האישית למען הכלל. בלטו בנתינה ובהקרבה, בני הציבור הדתי לאומי. אך יחד עם הנתינה, אצל חלק מהציבור, התגנב לו שיח על "עליונות יהודית" תוך זלזול במי שמעז לדבר על "מוסר".
שם צצו שורשי התפיסה היהירה של הציונות הדתית
אני תוהה על שורשי תפיסת ה"עליונות היהודית" ונזכר כיצד לפני עשרות שנים בפעולה שהעבירו לנו בבני עקיבא, הביא המרצה את מאמרו של של אפרים קישון "הכיפה הסרוגה", המאמר היה מלא שבחים עלינו, על דור הכיפות הסרוגות והמרצה, הצביע על עליונותנו, תוך שהוא הביע זלזול ניכר במי שאינו אנחנו. נראה לי כי שם, צצו שורשי התפיסה היהירה, הרואה אותנו, נעלים על זולתנו.
ה"עליונות היהודית" של הראי"ה איננה קריאה להסתגרות או להתנשאות, אלא להפך - היא תביעה מוסרית כבדה. עם ישראל, נבחר לא כדי לטעון לזכאות, אלא כדי לשאת בעול. העליונות איננה פריבילגיה, אלא שליחות. בעולם שבו המילים "בחירה" ו"קדושה" עלולות להישמע כהצדקה לדיכוי, תורתו של הרב קוק מזכירה שהבחירה האלוהית היא קודם כל בחירה בעשייה מוסרית. להיות נבחר פירושו להיות מחויב.
הכותב השלים עבודת דוקטור באוניברסיטה העברית - "אדם חדש" תרגום תורת האדם של הראי"ה לחינוך.