מי אחראי לקיטוב במדינה? לא מי שאתם חושבים

נתון אחד, מדהים, לפחות בעיניי, עלה והזדקר מתוך סקר "מדד צהר ליהדות ולמסורת" אשר פורסם בערוץ "משב" של ארגון צהר. שימו לב לנתון הבא: השאלה שנשאלו משתתפי הסקר היא "האם שקלת לנתק קשרים אישיים בשל מחלוקת פוליטית". ולהלן הנתונים: 17% ניתקו קשר עם יותר מאשר קרוב משפחה, חבר, שותף או ידיד אחד. 13% ניתקו קשר רק עם חבר או קרוב אחד, ו-20% שקלו לעשות זאת ולבסוף נמנעו.

ובעברית: חמישים אחוז מקרב הישראלים, כל ישראלי שני, שקלו לנתק, או ניתקו קשר עם חבר או קרוב בשל פער גדול מדי בעמדות הפוליטיות. 30 אחוזים אשכרה עשו זאת - בחרו להפסיק מערכות יחסים קרובות רק בגלל שמישהו קרוב תומך בביבי, או ברפורמה, או להפך.

טירוף הקיטוב לא פוסח על אף מחנה

באמת? לנתק קשר עם קרוב משפחה בגלל דעתו על ביבי, על החטופים, על המלחמה או על הרפורמה? באמת? ובכן: ממש ממש באמת. אני, למשל, חוויתי זאת על בשרי. בימים שבהם השמעתי דעות שנדמו לחלק מחבריי ימניות מדי, ניתקו עימי קשר רבים מחבריי ומכריי. ביניהם אנשים שעימם עבדתי במשך שנים, כאלה שסייעתי להם וקידמתי את הקריירה שלהם, כאלה שנקשרו בינינו יחסי חברות מחוץ לעבודה, ועוד רבים ולא כל כך טובים אחרים.

אתם חושבים שהטירוף הזה חל רק על אנשי שמאל? תחשבו שוב. בימים שלאחר השבעה באוקטובר, כאשר השמעתי דעות נחרצות כנגד נתניהו, החלו חבריי מימין להפנות לי עורף. הגדיל לעשות אחד, אליו הייתי קרוב למדי ונקשרה בינינו חברות, ובערב שבו נאמתי בכיכר החטופים, פרסם עליי פוסט נאצה אלים במיוחד, חסם אותי בכל פלטפורמה אפשרית, ומן הסתם - יצא מחיי.

תוצאות מטרידות צילום: ערוץ משב

מי אחראי לקיטוב? לא מי שאתם חושבים

לראשונה בתולדותינו ישראל לא נחלקת סתם לשני מחנות, אלא למחנות ניצים שרואים בשני אויב. והדבר המדהים הוא שאנחנו בכלל במלחמה. ובשעה הזאת ממש נלחמים בגבולותינו חיילים שדעותיהם הפוליטיות מנוגדות; מסורים זה לזה ומחויבים בחייהם, זה לחייו של זה.

איך אפשר להסביר את הסתירה בין הדרך שבה נוהגים חיילינו בטנק ובמארב המשותף, לבינינו בעורף? תשובה אפשרית אחת היא הרשתות החברתיות; לתקשורת בוודאי יש גם חלק משמעותי בשיח המקוטב, החד צדדי והחד ערכי; ולא פחות מכך לראש הממשלה ולכלל הפוליטיקאים אשר הקיטוב עבורם הוא כלי עבודה פוליטי. אבל אני סבור שלטעון זאת יהיה לעשות חיים קלים מדי לעצמנו, ולפטור אותנו - אותי, אותך ואתכם - מאחריות למעשינו, למילים שלנו, לסגנון שלנו, ובעיקר: לפעולותינו.

נתניהו, זה לא הוא, זה אנחנו. צילום: פלאש 90, יונתן סינדל

ביבי לא גרם לך

ביבי לא גרם לך, אדוני, לסרב לשבת בסדר המשפחתי לצד אחיך. אתה בחרת לנהוג כך. אתה נפלת לבור המלכודת של השיח המקטב, ואז הוצאת את חפירה מנרתיקך והעמקת לחפור בבור עוד ועוד. פולמוס החטופים לא גרם לך, גברתי, לוותר על חברה של שלושים שנים. זו את. זו ההחלטה שלך. וגם אם דעותיה מטורפות בעינייך, ההחלטה למחוק את חברותכן היא מטורפת הרבה יותר.

אז רגע לפני שאנחנו הופכים את הקרע הפנימי הזה בתוכנו למלחמה של ממש, הצעתי היא שנזכור רק את זאת: פירוקה של החברה הישראלית הוא בוודאות סופה של מדינת ישראל, ושל הבית השלישי. ואם אפילו את השיעור ההיסטורי הזה אנחנו מסרבים לזכור, נראה שגורלנו יהיה דומה לגורל שני הבתים הקודמים. היחידים שיכולים למנוע מאיתנו את האסון הזה הם את, אתה, אתם וּודאי שאני. אני משתדל מאוד ממושבי הקטן להילחם בתסריט הזה. ואני מאוד מקווה שאני לא לבד.

הכותב הוא איש התקשורת ומגיש הפודקאסט בין אדם למקום בערוץ משב מבית צהר