הוא היה מקורב לצמרת המדינית והביטחונית של ישראל, קיבל דרגות של סגן אלוף ונחשב לאיש סודו של ראש הממשלה. בשלב מסוים, הוא היה מועמד לתפקיד סגן הרמטכ"ל. אבל אז הסתבר שישראל בר, שזכה לנגישות יוצאת דופן לסודות הכמוסים ביותר של ישראל, הוא מרגל סובייטי. חוליה של אנשי שב"כ תיעדה אותו בזמן הפגישות שלו עם המפעילים מברית המועצות ובשנת 1961 בר נעצר, נשפט ונדון לעשר שנות מאסר. בעקבות ערעור לבית המשפט העליון, העונש של בר הוחמר ל-15 שנות מאסר. הוא נפטר בכלא שאטה בשנת 1966.
בר לא לבד. אחת העדויות המוקדמות ביותר לריגול נמצאת בספר דברים בתנ"ך, שם מוזכרים 12 המרגלים שיצאו לאסוף מידע על ארץ כנען. ריגול נחשב למקצוע השני הכי עתיק בעולם והוא מתכתב עם הצורך האנושי של המרגל לזכות בהכרה או תגמול ובצד של הגורם שמפעיל אותו - מדינת אויב - ללקט מידע.
איראן גייסה עשרות סוכנים ישראלים לטובתה
התופעה הזאת לא פסחה גם עלינו. בשנים האחרונות איראן ניסתה והצליחה לגייס עשרות ישראלים. בחודש שעבר נעצר ילד בן 13(!) מתל אביב שהאיראנים גייסו דרך אפליקציית טלגרם. הצעיר ריסס כתובת גרפיטי תמורת תשלום ובהמשך התבקש לצלם סוללות של "כיפת ברזל", אך נעצר על ידי השב"כ לפני שהשלים את המשימה.
חלק מהסיפורים שמתפרסמים אודות עשרות המרגלים שהצליחה איראן לגייס מעוררים גיחוך - איזה ידע ביטחוני כבר אמור להיות לילד בן 13 - אבל במערכת הביטחון מבינים שמדובר במדרון חלקלק ומסוכן. באוקטובר 2024 נעצרה חוליה של תושבי מזרח ירושלים שניסתה לחסל ראש עיר במרכז הארץ. צעיר אחר התבקש לצלם את ביתו של ראש השב"כ ושני צעירים מטבריה, שקיבלו תשלום באמצעות קריפטו, הונחו לצלם מרכזי קניות ואת בית החולים איכילוב.
גם בשירות בתי הסוהר מתייחסים לתופעה הזאת ברצינות. לאחרונה הוקם בכלא דמון אגף מיוחד שבו ירוכזו כל מי שריגל - או ניסה - עבור איראן. ברוב המקרים מדובר בצעירים ישראלים, ללא עבר פלילי, שהחמדנות גרמה להם לסייע לגרועה שבאויבות וסוג העבירות משפיע בצורה ישירה גם על תנאי הכליאה. במתחם המאובטח, שמכונה אגף 21, מותקנות מצלמות בתוך התאים, הצוות עבר סיווג ביטחוני והכלואים לא זוכים לביקורים או לשיחות טלפון.
מה זו בעצם בגידה במדינה?
החוק הישראלי מתייחס לשבע עבירות בגידה שונות. למרות שעונש המוות בישראל בוטל בשנת 1954, סעיף 99(א) לחוק העונשין קובע כי "מי שעשה, בכוונה לסייע
לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם". ואם יש משהו שלא חסר לנו - זה מלחמות. עונש המוות הופעל בישראל פעמיים בלבד. הצורר הנאצי אדולף אייכמן נתלה למוות ב-1962 ולהבדיל, הקצין מאיר טוביאנסקי הועמד בפני בית דין שדה וחוסל, למרות שהיה חף מפשע.
בגידה במדינה מעוררת במקרים רבים סערה תקשורתית וככל שהמרגל כיהן בתפקיד בכיר יותר או גרם נזקי ביטחוני חמור יותר, כך הזעם מתעצם. זה מה שקרה ליוליוס ואתל רוזנברג, שני בני זוג יהודים שחיו בארה"ב והורשעו במסירת סודות אטום לסובייטים. זמן קצר אחרי סוף מלחמת העולם השנייה נפתחה באופן בלתי רשמי המלחמה הקרה בין המערב למזרח ובני הזוג, יחד עם אחרים, העבירו לרוסיה מסמכים שקיבלו את הסיווג "סודי ביותר" והיו קשורים לפרויקט מנהטן, שם הקוד של המיזם האמריקאי לפיתוח נשק גרעיני. הם הוצאו להורג.
הדילמה של עורכי הדין
פרשיות הריגול שמלוות אותנו מאז שחר האנושות, מציבות דילמה מוסרית לא פשוטה בפני עורכי דין שמתלבטים אם לייצג את מי שחשודים בפשעים כאלה. עבור אנשי מקצוע רבים שעוסקים בתחום הפלילי ומייצגים חשודים באופן קבוע, בגידה היא קו אדום בוהק שאסור לחצות אותו. עם זאת, יש גם עורכי דין שמאמינים שכל אדם, ללא קשר לחומרת מעשיו, זכאי לייצוג אופטימילי ולתהליך הוגן.
ההיסטוריה מוכיחה שגם אישים בעלי מעמד נכבד עלולים להפוך למרגלים, בגלל משבר אישי, סחיטה או יצר הרתפקנות. אחד מהם הוא גונן שגב, שכיהן בעבר כשר האנרגיה ונשלח למאסר אחרי שהיה מעורב בהברחת סמים. בשנת 2012 נוצר קשר בין שגב לבין האיראנים והוא העביר להם מידע על משק האנרגיה ועל מערכת הביטחון. המשפט הסתיים בעסקת טיעון שבה הודה שגב בריגול ובמסירת ידיעות לאויב והסעיף של סיוע לאויב במלחמה נמחק. השופט רפי כרמל מבית המשפט המחוזי בירושלים אישר את הסדר הטיעון ושלח את שגב למאסר של 11 שנה, שעדיין לא הסתיים.
גונן שגב בבית המשפט | צילום: Yonatan Sindel,FLASH 90
ובחזרה להווה. בתי המשפט בישראל נוקטים ביד קשה כלפי חלק ממי שהורשעו בריגול נגד איראן. אחד מהם הוא מוטי ממן, בן 72 מאשקלון. בני שגיא, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כתב בהכרעת הדין כי ממן ביצע את המעשים "תוך מניע כלכלי, עשה עבירות של כניסה למדינת אויב ומגע עם סוכן זר". הוא גזר עליו עונש מאסר כבד של עשר שנים. בכלל לא בטוח שזה ימנע את המקרה הבא.
הכותבת היא עורכת דין פלילית.