הלינץ' הציבורי עושה עם סמוטריץ' חסד שלא מגיע לו

בואו נודה בזה, אנחנו מכורים, ג'אנקים של אקטואליה מהזן הנחות. מעדיפים התכתשויות ביבים של ח"כים מהספסלים האחוריים על פני דיון ציבורי נוקב שמצריך מעט יותר מחשבה. רק על זה צריך להגיד תודה לשר סמוטריץ' שמעת לעת מעלה את הרף וגורם לסערות ציבוריות שנוגעות בליבת המחלוקת הישראלית. ופה התודות לשר סמוטריץ' נגמרות.

אין הפתעות

הבוקר עורר שר האוצר סערה כשאמר כי "צריך להגיד את האמת: להחזיר את החטופים זו לא המטרה הכי חשובה". באופוזיציה תקפו, חלקים מהקואליציה התנערו ומשפחות החטופים בעיקר סבלו. אבל האמירה של סמוטריץ', בוטה ככל שתהיה, לא הייתה צריכה להפתיע איש, מספיק להיזכר בישיבת הממשלה הדרמטית בלילה שבין ה-17-18 בינואר כשסמוטריץ' (כמו כל סיעתו) הצביע נגד עסקת החטופים. סדרי העדיפויות אם כך, היו ברורים עוד קודם.

אמירתו של סמוטריץ' מזעזעת, שר בכיר בממשלה שאומר מפורשות כי ייתכן ולא כל החטופים שנחטפו במשמרתו יחזרו זאת עילה מספקת לדרוש שיילך הבייתה, אבל ניחא, הדברים החמורים באמת של סמוטריץ' מתחבאים בהמשך הראיון שנתן לשרון גל ברדיו גלי ישראל.

סמוטריץ' ונתניהו, צילום: Alex Kolomoisky/POOL

סמוטריץ' אומר בהמשך הראיון כי "נגמרו התירוצים, אין ביידן, אין בלינקן, אין גלנט, אין רמטכ"ל שמנע בגופו את הפסקת הסיוע ההומניטרי - אין תירוצים ואני אומר לראש הממשלה: אין זמן". ובכן מה הם כל השמות האלו אם לא תירוצים.

עושה חסד

הסערה התורנית שעוררו דבריו של סמוטריץ' עושה איתו חסד גדול, היא משאירה את השיח בשדה האידיאולוגי, שם אולי הכעס גדול יותר אבל אין לו כל משמעות. היא מותירה את סמוטריץ' במגרש שנוח לו בו הוא יכול להגיד מה הוא לא רוצה. דווקא החלק השני של הראיון בו הוא הצליח להגיד מה הוא כן רוצה חשף את קלונו, את חוסר היכולת והכישלון הגדול. "אין תירוצים" אומר סמוטריץ' לשרון גל, אולי זה פשוט בגלל שהם נגמרו.

עברו שלושה חודשים מאז שביידן ובלינקן הוחלפו, עברו שלושה חודשים ושבועיים מאז שאין יותר את גלנט, עבר חודש וחצי מאז שהוחלף "הרמטכ"ל הכושל" ועברו גם חודשיים מאז שחזר לישראל החטוף החי האחרון. כולם הוחלפו, גם צוות המשא ומתן, מה בדיוק קרה בזמן הזה? סמוטריץ' יכול להתגאות בכמה הצלחות טקטיות לאורך הלחימה, אבל מה מכל ההצעות הקשוחות שלו למלחמה בחמאס התקבלה?.

יותר מכל סערה ציבורית

סיפוח שטחים ברצועה, חלוקת הסיוע ההומניטרי בידי צה"ל, הגליית האוכלוסייה וכיבוש מלא של הרצועה, כל אלה הצעות שסמוטריץ' עצמו התעקש עליהם, וגם "לפתוח עליהם את שערי הגיהנום", מה מהם התרחש בפועל? אף לא אחת. את הוויתור על החטופים כמטרה הראשונה אפשר היה אולי לקבל אם שאר המטרות היו מתגשמות, אבל כשהן לא מתרחשות כלל, ובמקומן מופרחות לאוויר סיסמאות כמו "אין זמן" ו"אין תירוצים" - את זה כבר אי אפשר לקבל והיא מסמלת יותר מכל סערה ציבורית את כישלונו הגדול.