בצל המלחמה, ההתרגשות משחרור החטופות, עסקה -כן או לא, חוק גיוס, הבחירות בארצות הברית ועוד, פורסם לאחרונה מקרה שכמעט ונבלע בין הכותרות- תלונה שהוגשה נגד אב בית בבית ספר בדרום הארץ בחשד שהראה תכנים פורנוגרפיים לתלמידה במשרדו, סימם אותה ולאחר מכן אנס אותה. אירוע מזעזע שצריך לטלטל כל אחד ואחת מאיתנו, ובוודאי את אלו העוסקים במערכת החינוך.
איך יתכן שבית הספר הופך למלכודת מוות?
אירוע זה כמו אחרים שקדמו לו, מעלים לדיון את השאלה: איך יתכן שבית הספר הופך למלכודת מוות עבור תלמידה? ראשית, עלינו להפנים שכל בעלי התפקידים בבית הספר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך, כולל אנשי המינהלה, הלוגיסטיקה והתחזוקה.
ככאלו, נבדוק אותם, נבחן אותם ונברר עליהם טרם קבלתם לעבודה בדיוק כפי שנוהגים כלפי מורים שמועמדים ללמד ולחנך את התלמידים. כל בעל תפקיד במוסד החינוכי בא במגע עם תלמידים ולא רק בתוך הכיתה. הדברים אמורים בין היתר כלפי איש התחזוקה, צוות הניקיון ואב הבית. ועל כן עליהם להוות דוגמא אישית, ערכית ומוסרית ולהתאים להלך הרוח המוסדי.
חלק מהצוות החינוכי ובעלי חלק מרכזי בשליחות
בהתאם לכך, יש לנהוג כלפיהם בכבוד ובהערכה כדי שיידעו שגם הם חלק מהצוות החינוכי ובעלי חלק מרכזי בשליחות החשובה. במוסדות רבים למשל, נהוג למקם את אב הבית בחדר צדדי אי שם בקצה בית הספר כשסביבו שולחנות שבורים שאולי יתקן יום אחד, ובכלל לצופה מהצד, סביבת העבודה שלו פחות נעימה לעין, במה שעלול להפוך את המקום ל"חצר האחורית" של בית הספר.
לעומת זאת, מוסד שמשכיל "לבזבז" על אב הבית חדר במקום מרכזי הנראה לעוברים ולשבים גורמת לו להרגיש חלק ובעל משמעות, מה עוד שהוא לא מייצר "ממלכה" עצמאית ובכך מקטין את הסיכוי להתבודדות עם תלמידים.
"בטלה מביאה לידי חטא"
בהקשר הזה, על בית הספר לגרום לאב הבית ליזום עבודות נוספות מעבר לטיפול בתקלות למיניהן. לא לחינם אמרו חכמנו כי "בטלה מביאה לידי חטא". ישנם מקרים בהם אב הבית יושב ללא מעש בחדרו, ומצב זה עלול לגרום לכדי מעשים אסורים חלילה.
בנוסף, טוב יעשו מוסדות החינוך אם יקבעו כללים ברורים בהקשר להתנהלותו של אב הבית- כמו למשל לדאוג כי בשעת סגירת בית הספר יהיה נוכח במקום איש צוות נוסף כל עוד ישנם תלמידים במוסד החינוך, לאפשר לתלמידים לשהות במחיצתו של אב הבית בכיתה או בחצר אך לא בחדרו וכו'.
בשורה התחתונה, המאבק במניעת פגיעות מיניות אינו מתמצה במעצר עבריין, אלא מתחיל הרבה קודם לכן, בבניית תרבות ארגונית שלמה מתוך זהירות, כבוד הדדי והגנה . כל הנכתב מעלה אינו ערובה לביטחון אך כל אחד מאיתנו - מנהלים, מורים, עובדים ומערכת החינוך כולה - נושאים באחריות ועלינו לפעול בהתאם.
הכותבת היא תהילה ביטי, חברת פורום תקנה, ואשת חינוך, לשעבר מנהלת אולפנה לבנות ברשת צביה.