לאזרחי ישראל דרוש ראש ממשלה אמיץ, כזה שידע למשל בקורונה להתייצב ערב ערב, להפגין מנהיגות וקבלת החלטות. אותו ראש ממשלה צריך להתייצב מול המצלמות וכתבים ולומר בכנות כי ישראל נמצאת בצומת דרכים, או עסקה או גיוס מחודש של אוגדות, עשרות אלפי לוחמי מילואים וכניסה מאסיבית ואלימה לרצועה כולה. כל אופצייה אחרת היא בחירה בדרך האמצע שבעקבותיה נגיע לשום מקום למעט בתי העלמין. אמצע הוא פתרון יקר מידי. דרוש עתה אומץ לקבל החלטות.
האסון הנורא של השבעה באוקטובר הכניס את ישראל למלחמה כשידה על התחתונה. לצערנו נחשפנו לגופי מודיעין שלפני המערכה ובמהלכה לא הצליחו ולא מצליחים גם עתה לספק מודיעין איכותי על מיקום החטופים, הדרכים להגיע אליהם, גם לא על מיקום בכירי חמאס או נקודות תורפה משמעותיות. יעידו על כך התוצאות מהשטח, המספר הנמוך של מי שחולצו בכוח צבאי וגם חיסולו של סינוואר שנבע מנוכחות ישראלית בשטח ונחישות חיילים. נקודת הפתיחה הזו וההמשכיות שלה דוחקת במידת מה את ישראל לפינה, חמאס מצליח להמשיך ולמדר את ישראל ומתוך המידור הזה ממשיך להחזיק ב98 חטופים. מצב כמעט בלתי נסבל ובלתי נתפס במיוחד בהתחשב בקרבה שלהם לשטח ישראל ונוכחות הצבאית בשטח.
לאורך המלחמה שנכפתה עלינו רשמנו גם הישגים מרשימים, ראשית בצפון שם הוכרע חיזבאללה, חוסלה ההנהגה שלו, פורקו תשתיות רדואן והושמדו כלי הנשק שלו, אני יודע את זה כי הייתי שותף ללחימה גם שם בעומק השטח עם החיילים הנפלאים של חטיבת אלכסנדרוני. עם אותם חיילים גם השתתפתי בקרבות ברצועה, פגענו בעשרות מחבלי חמאס, פוצצנו עשרות מבנים, תפסנו אמל"ח חשפנו מנהרות וחישפנו שטחים. שילמנו מחיר כבד של נופלים ופצועים, היינו אז וגם היום מוכנים לשלם את המחיר הנורא של המלחמה במיוחד מתוך ההבנה שזו מלחמת העצמאות השנייה שלנו. ראינו כיצד חודש אחרי חודש מתוך כ300 ימים שלחמנו כיצד אנחנו מסירים מעל המדינה האהובה שלנו את טבעת החנק של ארגוני הטרור שהתייצבו נגדנו. לחמנו בהם באומץ. אותו אומץ נדרש כעת מראש הממשלה ומחבריה עליהם לצאת לציבור ולשקף לו את המציאות, ישראל נמצאת בצומת דרכים.
אפשרות אחת צריך לומר ביושר ראש הממשלה היא לקבל את העסקה על אף המחיר הגבוה, לנשוך שפתיים ולשלם את המחיר הנדרש להביא את החטופים הביתה, האמצעים הצבאיים שניסנו עד עתה פגעו קשות בחמאס עד כמעט ריסוק מוחלט, בבית הלבן שותף שיהיה קשוב כעת למטרה הנוספת שלנו והיא השמדתו המוחלטת. יחד איתו נפעל בצעדים דיפלומטיים, מדיניים וכלכליים עד לסילוקו מחיי כולנו. אפשרות נוספת שגם אותה על רה"מ נתניהו להציג היא האפשרות השנייה, גיוס אוגדות ומילואים והכנסה של עשרות אלפי לוחמים לרצועה למשך חודשים כשהם עוברים וסורקים כל מטר מרובע מעל ומתחת לפני הקרקע יהיה המחיר אשר יהיה, הן בחיי אדם, הן לכלכלה הישראלית והן במעמדה הבינ"ל. אחרי שיציג אותם יהיה עליו לומר באומץ כי אלה הן הדרכים האפשריות היחידות שישראל יכולה לבחור וכי דשדוש, פשיטות רגעיות וכו לא מביאות את ההישגים הנדרשים על אף שהן פוגעות באוייב. אי אפשר ללחוץ רק בבית חאנון ולא ללחוץ במקביל בנוסיראת או דיר אל בלאח.
לאחר מכן ראוי שבאותו אומץ יענה על שאלות ועל עקרונות העסקה וגם על המחיר שלדעתו נשלם על הכנסת אוגדות נוספות ללחימה. נדמה לי שקצת לא ראוי שמוחמד מעזה וראשי טרור אחרים מכירים בה כל סעיף ואילו אנחנו, הציבור הישראלי שכך או כך ייאלץ לשאת בתוצאות הלא פשוטות של אף פתרון למלחמה הזאת ניזון רק משמעות. ראש הממשלה הוכיח לא פעם אומץ, את אותו אומץ עליו להפגין גם עתה. אומץ לדבר איתנו הישראלים, לשקף חלק מהשיקולים.. הוא בסוף נבחר להחליט, הוא וחברי הממשלה, הנהגה אמיצה משתפת במה שאפשר את הציבור, מקשיבה גם לו ואז ניגשת באומץ לקבל את ההחלטות הקשות.
כרמי יוגב, מפקד במילואים, יועץ תקשורת ואסטרטגיה 'זליגר שומרון'