לפני כמה שנים הבת של חבר שלי שימשה קומונרית באחד מהיישובים במרכז. הוא סיפר לי שעברו עליה לילות ללא שינה בסניף ברמה כזו שהיא ירדה מעל חמישה קילו ולו בגלל הסיבה הפשוטה: לא היה לה זמן לאוכל מסודר מעבר לכך שחטפה כמה ירקות פה ונשנשה כמה חטיפים שם.
כמה ימים לפני חודש ארגון התחילו טפטוף הטלפונים של כל מיני הורים שלא הפסיקו לחפור לה שלא לומר לדרוש שהילדים שלהם יקבלו תפקידים משמעותיים יותר בהצגה ורמזו לה שכדאי לה להתחשב בדעתם כי סבא שלהם בכלל ייסד את הסניף הזה וחוץ מזה, כל היישוב יודע שהם מימנו את החדר החדש וציוד ההגברה.
"אצל קומונרית אחרת זה לא היה קורה"
למרות שבדרך כלל, סידרו לה ארוחות שבת באופן מסודר, שבועיים לפני חודש ארגון היא מצאה את עצמה ללא מקום לאכול בו שבת (כנראה משהו נפל בין הכיסאות) ובגלל שלא רצתה להטריח, סיפרה לאביה שהעבירה את השבת עם חלה, חומוס ונקניקיות קרות של 'טירת צבי'.
חודש ארגון הגיע, הבת של חבר שלי בהתרגשות שיא, כל ההפקה דפקה כמו שעון שוויצרי והיא הייתה בעננים כאשר היא הרגישה שהכול, אבל הכול היה שווה בשביל התוצאות הנפלאות.
שעה אחרי האירוע הגיעה שיחת הטלפון הראשונה של אמא כועסת שלא הבינה איך היא בכלל העזה להחביא את הבת שלה במופע הסיום ושרק תדע שהבת שלה הולכת כל שבוע לבית ספר מקצועי לריקוד וזה כל כך חבל שהכישרון הבלתי נגמר שלה פשוט נעלם מעיניה וכנראה שאצל קומונרית אחרת זה לא היה קורה.
במקום מילה טובה - ביקורת רעילה
חבר שלי סיפר לי שהבת שלו פשוט התרסקה בעקבות אותה השיחה. אבל ממש. היא כל כך חיכתה לאיזו מילה טובה. הערכה, פירגון. וכל מה שהגיע אליה הייתה ביקורת עוקצנית של אמא מתוסכלת. למחרת החליטה לקום ולעזוב את הקומונה. "הם פשוט לא ראויים לי", אמרה להורים שלה. חבר שלי ואשתו הסכימו איתה וכמובן נתנו לה את כל הגיבוי שהיא צריכה.
חודש ארגון בפתח וכדאי לכם הורים יקרים לחשוב איך הייתם רוצים שיתנהגו לבת שלכם, לו הייתה הקומונרית של הסניף. ביקורת יש תמיד על כל דבר. כרגע זה לא מעניין איך יצאה הכתובת אש אלא רק המאמץ הבלתי נגמר של בחורה עם לב ענק שנתנה את כל מה שיש לה.
זה הזמן ללמד את הילדים שלכם הכרת הטוב. קנו לה פרחים ותדאגו שהילדים, החניכים שלה, יתנו לה אותם. כך תהיו בטוחים שאת חודש הארגון הזה הם לא ישכחו בחיים.