הפחד ממשקפיים והפחד משינוי: מה ילדה בת 7 יכולה ללמד אותנו על חוק הגיוס

השבוע עמדתי מול הרגע ההורי הקטן-גדול הזה: הבת שלי צריכה משקפי ראייה. לכאורה לא ביג דיל – אביזר שימושי שכל ילד שלישי פוגש מתישהו. אבל בעיניים של ילדה קטנה, מדובר בשינוי מטלטל. איך יגיבו החברים בכיתה? האם היא תיראה "שונה"? ואולי הכי חשוב – האם השינוי הזה, קטן ככל שיהיה, אומר שמשהו כבר לא בסדר איתה?

בזמן שהבת שלי ניהלה מאבק קטן עם עצמה על קבלת השינוי, חשבתי לעצמי שישראל 2024 נראית לפעמים קצת כמו ילדה לפני שהצטיידה במשקפיים הראשונים שלה. שינויים מפחידים אותנו – תמיד הפחידו, ותמיד יפחידו. מה שמרתיע אותנו באמת הוא לא תמיד התוכן של השינוי עצמו, אלא מה שהוא מייצג: טלטול של המוכר, של השגרתי, של מה שתמיד היה קיים.

חוק הגיוס – ה"אמא של כל הפחדים"

קחו למשל, את המאבק סביב חוק הגיוס. בכל פעם שהנושא הזה עולה, נדמה שלא מדובר רק על חוק, אלא על קו שבר עמוק בהרבה. לכאורה, מדובר בויכוח טכני: איך מווסתים את הנטל? איך מקיימים שוויון? אבל מתחת לפני השטח מדובר בהרבה יותר. מדובר בפחד משינוי מהותי במערכת היחסים בין חרדים לחילונים, בין מדינה לדת, בין הפריפריה למרכז.

הפחד הזה לא קיים רק בצד אחד- החרדים, חוששים מאובדן העולם המוכר שלהם שמגן עליהם מהשפעות חיצוניות. החילונים, מצידם, חוששים ממציאות שבה הם מרגישים מנוצלים – אלה שעובדים, משלמים מיסים ומשרתים בצבא.

שינוי הוא בלתי נמנע, הפחד ממנו – גם כן

אבל בדיוק כמו שהבת שלי תתרגל למשקפיים ותאהב את העולם החד והברור שיתגלה לה אחרי שתרכיב אותם, כך גם אנחנו כחברה צריכים ללמוד לקבל את השינויים שמגיעים – עם כל החשש והכאב שהם מביאים איתם. שינוי הוא לא דבר נוח, אבל הוא הכרחי.

כמובן, זו לא קלישאה רדודה של "כולנו נסתדר" - הוויכוח על חוק הגיוס, כמו שינויים רבים אחרים, מחייב משא ומתן כואב, ויתורים, ויכולת לראות את הצד השני. לא בטוח שיש לנו את זה כרגע כחברה. אבל אם לא ננסה, אנחנו עלולים להישאר תקועים באותו מצב מטושטש – בלי משקפיים, בלי פתרון, ובעיקר בלי כיוון.

לבת שלי, עדיין לא קניתי משקפיים, אבל היא כבר בשלה להרכיב אותם כי היא הבינה שהשינוי הזה לא הופך אותה לפחות טובה – הוא רק עוזר לה לראות טוב יותר. אמנם רק בת 7 אבל אולי גם אנחנו יכולים ללמוד ממנה משהו: להתמודד עם השינויים ולראות אותם כהזדמנות לצמיחה ולא כאיום- דבר שיאפשר לנו להעז להסתכל על העולם בצורה ברורה יותר.
בסוף, בין משקפיים לחוק הגיוס, אין הבדל כל כך גדול. מדובר בשאלה אחת פשוטה: האם יש לנו אומץ לראות.