מעבר לקו החזית: כשהמלחמה זולגת אל תוך הבתים שלנו

ב7/10 בתי שגרה באופקים התארחה אצלנו עם בעלה וארבעת ילדיהם, מיד הבנו שהם נשארים אצלנו עד להודעה חדשה.
יוסי בעלי הוקפץ לעבודה בבוקר שמחת תורה, שני הבנים נקראו למילואים, בת נוספת גרה בצפון וחווה חיים בצל מתח ומגבלה כשבעלה, בצבא קבע, הועבר למשימות המלחמה – ימים לחוצים, יציאה מוחלטת משגרה ידועה וקבועה.

אחרי חמישה שבועות במתח הזה, כשהנכדים בבית ללא מסגרות, נשבר עוד רהיט בבית ומצאתי את עצמי מתפרצת שהבית על גלגלים...
זו לא הייתה באמת צעקה על אי-סדר. זו הייתה זעקה על חוסר השליטה בחיינו. על הדאגה המתמדת לבנים שבחזית שכבר שבועות לא שמענו את קולם, על הבית המלא כשכולם גרים אצלנו, על הניסיון שלי להסתגל למציאות החדשה.
שבוע אחר כך בננו נפצע קשה בעזה...

המלחמה לא נגמרת בקו החזית. היא זולגת פנימה, לתוך הבתים, המשפחות, היחסים. היא מתבטאת בחוסר סבלנות, בהתפרצויות כעס, במילים שלא היינו אומרים בימים רגילים. לפעמים אנחנו לא מכירים את עצמנו - איך הפכנו להיות כל כך עצבניים, מתוחים, חסרי סבלנות?
זו תגובה טבעית למצב לא טבעי. כשאנחנו חיים תחת איום מתמיד, כשהלב שלנו מחולק בין כל כך הרבה מוקדי דאגה, כשהשגרה שלנו מופרת שוב ושוב - הנפש מגיבה, והיא לא תמיד מגיבה בצורה מעודנת.

אם לא די במתח והחרדה שפוקדים כל אחד מאתנו המנסה להמשיך בשגרת חייו, על אחת כמה וכמה לוחמים ואנשי ונשות שירות שעדים בצורה זו או אחרת לזוועות המלחמה או חוו מראות שהנפש מתקשה לשאת, בשובם הביתה בסוף יום התנהגותם שונה מזו שהכרנו ותגובותיהם אחרות. יש גם כאלו שאימת המלחמה פוגשת ומעוררת בהם חוויות קדומות.

כשהנפש חווה דברים שהיא מתקשה לעכל, המצוקה באה לידי ביטוי בהתנהגות. פעמים רבות בתגובה לטראומה ההתנהגות נעשית אלימה יותר, ואין הכוונה לאלימות פיזית או מינית בלבד, לעיתים היא מילולית, ריגשית ולפעמים תהיה זו התנהגות תוקפנית ופוגענית גם אם ללא מילים. זוהי לא תופעה רחוקה מאיתנו, למעשה, משרד הרווחה מדווח על זינוק של 65 אחוז מתחילת המלחמה במקרי אלימות במשפחה!

קל לנו בתקופה זו של מלחמת קיום על כל המשתמע מכך, להכיל גילויי אלימות, במיוחד מצד מי שאנו מזהים שנמצא במצוקה (חייל שחזר מהמלחמה, מי שדואג לבני משפחתו, מי שנחשף ישירות לאירועי אלימות, למפונים מביתם, לחוששים מאזעקות...)

אך עלינו להתייחס לכך כזעקה לעזרה – לא רק האדם עצמו סובל, גם סביבתו סובלת.

אם אתם חווים שינוי התנהגותי זר לכם והיחסים שלכם נפגעים, או שאתם מזהים זאת אצל מישהו בסביבתכם – אל תתעלמו ואל תניחו שהדבר יעבור עם הזמן, זה מצב שעלול להחמיר ולכן חשוב לדעת שאתם לא לבד, שיש כתובת לעזרה המסייעת להגיע לטיפול מתאים.

קהילת הציונות הדתית לוקחת חלק משמעותי פעיל במלחמה ומשלמת בה מחירים כבדים. ללא ספק חלק מהמחירים הם חברתיים. כחברה שבה יסוד החסד והערבות ההדדית הם נר לרגלינו ואנו מגויסים זה לזה בשעת הצורך - דואגים לשמוח בשמחות יחד ולהתאבל יחד – מחובתנו לא להעלים עין גם בהיבט הזה, להתבונן בעיניים פקוחות גם במקומות שקשה לנו להודות שקיימים בתוכנו - ובמקרים של אלימות לא לעמוד מנגד! לפקוח עיניים ולתת תשומת לב לחברים ובני משפחה, שכנים ובני קהילה ולדעת להושיט עזרה.

המלחמה הזו תסתיים יום אחד, אך הצלקות שהיא מותירה בנפשותינו וביחסינו עלולות להיוותר עוד זמן רב. האתגר שלנו הוא לא רק לשרוד את המלחמה, אלא גם לשמור על צלם האנוש שבנו, על המשפחתיות, הקהילתיות והערבות ההדדית שמייחדות אותנו כחברה.

--------------------

תהל הוא מרכז הסיוע הדתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. המרכז ממוקם בירושלים ולו מוקד טלפוני 24/7 2511* המעניק מענה ארצי לאוכלוסייה הדתית והחרדית ויוצר מרחב בטוח ומקצועי לנפגעי אלימות ופגיעה מינית תוך שמירה על ערכי ההלכה והובלת שינוי חברתי בהתמודדות עם תופעות אלו.

היום, 25.11 , מצוין יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים. זהו גם מספר הטלפון של קו הסיוע שלנו בעמותת תהל 2511*

זכרו: אתם לא לבד! נשים, ילדים ומשפחה – פנו אלינו נתמוך, נסייע ונלווה אתכם!