כתבת "סיכום השנה" של האתר החרדי גרמה לי לתהות אם אנחנו חיים באותו עולם

כל כלי התקשורת העלו לקראת תחילת השנה החדשה סיכומי שנה. בכל האתרים והעיתונים עסקו השנה, באופן טבעי, במלחמה. הסיכומים סיפרו על הגיבורים שהתגלו השנה, עסקו בנרצחים, בסיפורי גבורה ועוז, בחטופים, ראיונות עם מי שהיו שם - בחילוצים, בממ''ד כשמחבלים בחוץ, בקרבות ובסבבי מילואים לא-נגמרים ועשרות אלפי משפחות שפונו מהצפון ומהדרום ועוד. בסופו של דבר, מה שהעסיק אותנו בשנה האחרונה זה בדיוק זה. עם זה התעוררנו בכל בוקר מאז שמחת תורה, עם זה הלכנו לאורך כל היום, עם זה הלכנו לישון ועל זה חלמנו בלילות.

רגע של סקרנות בערב ראש השנה הוביל אותי לאתר "בחדרי חרדים", עניין אותי לראות איך מסכמים שם את השנה הארוכה והקשה שעברנו. ואכן הכתבה הראשית באתר היא כתבת סיכום שנה. נכנס פנימה ומנסה להבין אם אנחנו חיים באותו עולם. המלחמה כל-כך שולית השנה ביחס ל"אירועים משמעותיים ודרמטיים שתפסו כותרות" כפי שמציגים בפתח הכתבה.

הפגנת חרדים מחוץ ללשכת הגיוס תל השומר, ארכיון, צילום: דוברות משטרת ישראל

כך נראתה כתבת סיכום השנה של האתר החרדי

אז איך נראתה השנה של "בחדרי חרדים"? מלחמה שפרצה 21 יום לפני הבחירות לרשויות המקומיות (איך פרצה? מה קרה באותו יום נורא? זה כבר לא באמת משנה כנראה), אדמורי"ם וחסידים יצאו לבקר פצועים ולסייע לחיילים, היחס הראוי לפי אחד מראשי הישיבות לחיילים (יחס זהה לאלו שאוספים את הזבל מידי בוקר. חבל שאפילו כלפיהם אין כבוד והערכה), אסיפה דרמטית לגיוס כספים לסגירת החובות של חסידות ויז'ניץ, תקנות מחמירות בחסידות גור, היחס הנחרץ של הרב יצחק יוסף נגד הגיוס לצבא והנשיאה בנטל, לידת בן ראש הישיבה הישיש בן ה-88, קרן גיוס כספים לסיוע לעולם התורה נגד "גזרת הגיוס", מכתב אדמורי"ם ורבנים נגד "גזרת הגיוס" ועוד. זו היתה השנה שלהם לפי הסיכום.

נראה שהאירועים שקרו במהלך כל השנה הזו לא בדיוק הזיזו שם יותר מדי ולא באמת מעניינים. בזמן שכמעט בכל יום בשנה האחרונה הותרו לפרסום שמות של הרוגים נוספים במלחמה, כמעט בכל יום עוד משפחה קיבלה עדכון שהבן שלה נפצע וברגע אחד העולם שלה התהפך ב-180 מעלות, שנה שלימה שהחטופים עוד נמצאים בידי החמאס בתנאים נוראיים, שנה בה התבשרנו בהתרגשות על שחרור חלק מהחטופים במבצעים מיוחדים או בעסקה, בכל יום משפחות המילואימניקים נאבקות לשרוד בלי האבא שנמצא בשירות מילואים ואלו שנמצאים בין סבבי מילואים רק חוששים מסבב מילואים נוסף שמתקרב ויכול להפתיע בכל יום, שנה שלמה שתושבי הצפון מפונים מהבתים שלהם ויותר מחצי שנה בתחילת המלחמה שתושבי הדרום היו מפונים גם הם מתיהם, שנה שלימה שבכל יום ויום חיילי צה''ל הגיבורים נלחמים כדי להחזיר את החטופים ולהשיב את הביטחון לכל היושבים כאן, יום אחר יום שעשרות אלפי אנשים בקו האש נאלצים לרוץ למקלט בכל אזעקה.

אלישמע סנדמן צילום: באדיבות המצולם

החיים שם, בעולם המקביל, ממשיכים רגיל

בזמן הזה, בעולם המקביל יש מי שלא מרגישים את כל הדברים הללו, אפילו לא ראו לנכון לציין חלק מהם, גם לא בחצי משפט. לא מוזכר כלל איך התחילה המלחמה הקשה, טבח נורא וקרבות קשים לא הוזכרו, אין שם פחד לקבל דפיקה בדלת, אין פחד לקבל טלפון עם עדכון על פציעה חלילה של הבן, החיים ממשיכים רגיל בלי ניסיון להדביק פער משפחתי ומקצועי בין סבבי מילואים בלתי-נגמרים, החטופים לא מעניינים אותם, מאות יתומים ועשרות ילדים שנולדו לעולם שאבא שלהם כבר אינו ולא יזכו להכיר אותו לעולם. החיים שם, בעולם המקביל, ממשיכים רגיל. ההשלכות הכמעט יחידות של המלחמה לפי מה שנראה בסיכום השנה שם – זה "גזירת הגיוס" שמרחפת ו"מאיימת" עליהם חלילה.

הרבה מעבר לניתוק

מנותק משהו? בעיני זה הרבה מעבר לניתוק. יש כאן חיים בעולם מקביל, עולם שלא רואה את הכאב של המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, עולם שלא רואה ולא מזיז לו הנטל על חיילי המילואים ומשפחותיהם, המפונים לא מעניינים אותם, החטופים לא מוזכרים בכלל. מזל שיש את שי גראוכר שהציבור החרדי יכול להיתלות בו ולהראות ש"הנה אנחנו עוזרים לכם".

סיכומי השנה בכל כלי תקשורת מראים איפה אותו כלי תקשורת והציבור שצורך אותו נמצאים, מה עניין אותם בשנה האחרונה ומה הדברים שנחרטו בזיכרון שלהם בסיכומה של שנה. עצוב שהסיכום כל כך מנותק, כל כך לא רואה את הסבל של אחים שלו וכל כך לא מביע השתתפות במצב, אלא להפך. עשרת ימי תשובה בפתחה של שנה חדשה, לקראת יום הכיפורים, זה הזמן לעשות תשובה על הניתוק ועל ההתנשאות. עוד לא מאוחר, "שערי תשובה לעולם פתוחים".