קריאת השכמה לציונות הדתית: העם משווע למנהיגות חדשה

כל מי שעיניו בראשו רואה את ההידרדרות החמורה באחדות העם. נכון שבמלחמה זכינו לזמן איכות של אחדות, אולם מה שהצליח בשדות הקרב לא עבר לצערי לרחובות הערים.
אנו בני הציונות הדתית (לא המפלגה) היחידים שמסוגלים להכיל את כל הקצוות של המשפחה הגדולה הזו שנקראת עם ישראל. הכלה שבאה מתוך הערכה אמיתית לכל אחת מהאידאולוגיות שחונות כאן בין הים לנהר.
רבבות של אנשים מצפים לראות מנהיגות דתית לאומית, שתוביל את המדינה. שתציל אותנו מעצמינו. שתצליח להסיט את הרכבת מהמדרון התלול אליו נקלענו.

אני קורא ואולי יותר נכון זועק, לאנשים אלו שיתנדבו ויכנסו תחת האלונקה. מנהיגים אמיתיים שיכולים להביא לנו מזור. שאינם מתכחשים למציאות הישראלית והעולמית. שמבינים את ערכה של היהדות, ולא מתכחשים לערכים נוספים שהעולם קיבל; גם בהשראת ספר הספרים וגם ממקורות אחרים. שאמיצים כדי להנהיג בלא מורא אדם, אולם רואים את האדם מול עיניהם.
העם משווע למנהיגות חדשה. ואנו בני הציונות הדתית צריכים להבין את האחריות הגדולה שרובצת לפתחינו.

איננו יכולים להפקיר את עתידנו ועתיד ילדינו ונכדינו. בידי מי שחולם על נצחון האידאולוגיה שלו בלבד.
כל עוד היינו במלחמה, נתנו גיבוי לאוחזים בהגה. עכשיו שקולות המלחמה דועכים, כשמפקדי הצבא פורשים, מותר גם לנו לצאת ולזעוק. לא עוד. לא עוד פוליטיקה חסרת אחריות שאינה מתחשבת בעתיד. לא עוד דוברים שמציגים את היהדות כבלתי מוסרית ומחללים שם שמים. לא עוד פוליטיקה שמנציחה את מלחמת הימין והדתיים בשמאל ובחילונים. לא עוד פוליטיקאים שמיחלים לניצחון הבלעדי של עמדותיהם. מיחלים אנו למנהיגות חדשה, שמבינה ששלמות המשפחה בנויה על פשרות ורק כך ניתן להשיג אחדות.