החברה החרדית עוברת תמורות גדולות בשנים האחרונות. אם בעבר המצביע החרדי היה מצביע פשוט, כזה שלא שואל שאלות ומצביע כמו השבט. היום הבוחר החרדי חכם יותר, עצמאי יותר.
הוא יודע להבדיל בין האינטרסים שלו בבחירות הארציות לאינטרסים שלו בבחירות המקומיות.
לא במקרה, הצרכן החרדי הוא מהצרכנים הנבונים במשק הישראלי. חלק מכוחו של הצרכן החרדי הוא כח הקנייה שלו והיכולת שלו להתאגד סביב האינטרסים המשותפים של הציבור שלו.
את הכוח הזה אנו פוגשים גם בבחירות הארציות. בקלפי, מאחורי הפרגוד - אנשים חוזרים לבסיס, חוזרים לבייס. כאשר עומד אברך חרדי מול תיבת הפתקים בקלפי, הזהות השבטית גוברת על כל שיקול אחר; לאומי, כלכלי ואפילו אישי.
הציבור החרדי אינו מקשה אחת. מי שעושה זום אין ומביט מקרוב יכול לזהות את ההבדלים בין הפיקסלים השונים בחברה החרדית, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, חב"ד ומודרניזם ואפשר בכל קבוצה לרדת ליותר ויותר רזולוציות.
הצצה לאחת התמורות המעניינות ביותר אנו מקבלים בבחירות לרשויות המקומיות. דרך הסדק שנפער בלוחות הטקטוניים של החברה החרדית אנו יכולים לראות כיצד הבוחר החרדי יודע לזהות מתי העסקנים הפוליטיים עושים לו דיל מעל הראש ומתי הם באמת דואגים לאיכות החיים שלו. מתי מנחיתים עליו מועמד לא מתאים ולא כשיר רק בגלל שהוא מקורב או מתי התמיכה של העסקנים נעשית בגלל שיקולי דילים בערים אחרות.
בשיטת אתה תתמוך בי באלעד אני אתמוך בך בבני ברק. אתה תהיה איתי בבית שמש אני אהיה איתך בגבעת זאב - כל זאת מבלי להתחשב בצרכים של התושבים בשטח.
המפלגות הגדולות מזהות את הסחף ומנסות לייצר קו מחבר בין הבחירות הארציות והמקומיות. השפה אותה השפה, תמונות הרבנים, הברכות ואפילו האיומים. למרות זאת, בשנים האחרונות אנו עדים למגמה הולכת וגוברת בציבור החרדי על כלל גווניו של הצבעה עצמאית. הצבעה למפלגה של המגזר אך לראשות העיר הצבעה למועמד המתאים ולא בהכרח למועמד בו המפלגה תומכת.
היום בערב אנו נראה את התמורות האלה ביותר ויותר ערים מעורבות.
רן לוי, אסטרטג. בעלים של משרד הפרסום רן לוי