זה התחיל בחברי הכנסת, המשיך למנהיגים, שרים, ראשי ממשלות, וגם כוכבי הוליווד ואנשי דת התייצבו בשורה ארוכה להקרנות הסרט המדובר ביותר של החודשים האחרונים: סרט הזוועות של דובר צה"ל. הניצחון האחרון שלנו היה כשמזכ"ל האו"ם צפה אתמול סוף כל סוף בנכס ההסברה החם ביותר שיש למדינת ישראל להציע. הפרצוף המזועזע שלו הופץ לאחר מכן בכל הפלטפורמות. איזה הישג מרשים.
לאחרונה כל דיפלומט או פעיל הסברה, החל מגלעד ארדן ועד גל גדות, חותר להקרנת התיעוד הזה לאנשים במוקדי השפעה. הסרט הפך לפסגת ההישגים הדיפלומטיים וההסברתיים: כינסת אנשים וגרמת להם לבכות? כנראה הצלחת. אז זהו, שלדעתי - ממש ממש לא.
לזעזוע יש תאריך תפוגה
אפתח ואומר שלא צפיתי בסרט הזה. אני לא יכולה להעלות על הדעת מהם התיעודים שמופיעים בו, ובכל זאת, ברבריים ואכזריים ככל שיהיו, אני חושבת שאם סרט הזוועות הוא ההסברה הכי טובה שיש לנו לעולם, אנחנו בבעיה.
פרסום סרט הזוועות צילום: CC BY-SA 3.0, דובר צה"ל, ויקיפדיה
בראש ובראשונה, לזעזוע יש תאריך תפוגה. אם ההצדקה שלנו למלחמה מתודלקת על זעזוע, המיכל יתרוקן בקרוב, והמיכל של עזה יתמלא מהר אפילו יותר. הסלבס הבין לאומיים שהזילו דמעות על הטבח בישראל, בוכים היום על הילדים של עזה. בעיניים זרות, לנו היה יום אחד של זוועה - לעזה צפויים עוד חודשים ארוכים של טרגדיה.
דיפלומטיה לא פועלת על רגש, אלא על אינטרסים
מעבר לזאת, מפריע לי השימוש שעושים בסרט הזוועות לצרכים דיפלומטיים. כי עד כמה שמעודד אותנו לראות את שועי עולם מזילים דמעה, דיפלומטיה לא פועלת על רגש, אלא על אינטרסים. לא ראיתי איך אמפתיה עזרה לאפגנים אל מול הטאליבן בשנים האחרונות, או כיצד היא מסייעת לאזרחים של צפון קוריאה. אבל למה ללכת רחוק? ראו את הלהיטות שבה הוקמה הקואליציה להגנה על הים האדום מפני החות'ים: לא משום שהם ארגון טרור אכזרי, אלא כי בחסימת התנועה הימית הם מאיימים באופן ישיר על הסחר החופשי ועל הכלכלה באירופה. אינטרס מובהק.
הריסות הטבח בבארי, צילום: Yonatan Sindel/Flash90
מה המסר שאנחנו מעבירים לעולם?
אולם יותר מכל, בהצגת סרט הזוועות בתור נשק יום הדין אל מול מתנגדינו מועבר מסר בעייתי מאוד: משתמע כי ההצדקה המרכזית למלחמה היא הטבח. אלמלא זוועות ה-7.10, האם הייתה לנו לגיטימציה לצאת למלחמה? עבורי וכנראה עבור רוב אזרחי מדינת ישראל, התשובה ברורה מאליה. כולנו היינו מעדיפים לתקוף את חמאס מבעוד מועד ולמנוע את הטרור הרצחני. הלוואי שאיש לא היה נחטף, שאף ילד לא היה נרצח, אף אישה לא נאנסת. לכולנו ברור ששנים ארוכות של ירי טילים, פיגועים והצהרת כוונות ברורה להשמיד אותנו, מספיקות כדי להילחם ולהכניע את חמאס. אבל כשאנו מציגים לעולם את סרט הזוועות בתור הנכס ההסברתי הכי חזק שלנו, הם קרוב לוודאי חושבים שהזוועות הן הן ההצדקה.
למרות כל זאת, ראוי להגיד כי מדובר בתיעוד היסטורי ולאומי בעל ערך, הסרט של דובר צה"ל הוא בהחלט כלי שאפשר להשתמש בו. בסופו של יום, חשוב שבעולם יבינו עם איזה אויב אנחנו מתמודדים, וגם דקות בודדות של חסד הסברתי משפיעות לטובה על המערכה. אבל צריך להישמר שלא ליפול למלכודת הזעזוע של הסרט הזה, ולזכור שגם אחרי הקרנתו - העבודה ההסברתית והדיפלומטית בשום אופן לא נגמרה.