1 אל תחששו להפגין חולשה.
בשיח הפנימי בישראל חשוב לשדר חוזק - אחדות, אמונה, בטחון (ויש כאלה המון). אבל דעת הקהל בעולם תמיד עם החלש ולכן בתקשור החוצה צריך לשדר פחד, מצוקה, כאב, בלבול (לצערנו גם את זה יש המון).
2. תהיו חדים ופשוטים.
לאף אחד אין זמן וסבלנות למסרים מורכבים וארוכים. השתמשו בנוסחאות קצרות וקליטות: חמאס הם דעאש, חמאס הם נאצים, The west is next, זה יכול לקרות גם לכם, stand with Israel וכו. מסר אחד, פשוט וחד.
בנוסף הקפידו על סרטונים קצרים עם מסר שמגיע בהתחלה - אנשים מדלגים מהר על תכנים ועוברים הלאה.
3. הציגו סיפורים אישיים ולא מספרים.
אנשים מתחברים לטרגדיות לאומיות דרך סיפורים אישיים. קדמו סיפורים אנושיים קשים ומרגשים, עדיף בסרטונים מצולמים - כאלה שנוגעים ברגש ומייצרים הזדהות.
מספרים לעומת זאת לא באמת מציגים את גודל הזוועה שקרתה אצלנו ולא נוגעים ברגש. ובנוסף, כמות ההרוגים וההפצצות בעזה יהיו גבוהים משמעותית וכשמדברים במספרים אנשים נוטים להשוות.
4. התמקדו באזרחים, לא בחיילים.
עם כל הכאב, חייל הרוג במלחמה נתפס בעולם כמו משהו "הגיוני". ילד, קשישה או אישה בהריון שנרצחו או נחטפו - זה לא הגיוני ובלתי נסלח.
5.ספרו על ילדים, קשישים וכלבים.
אם בשגרה זו הנוסחה המנצחת לעורר רגש, אז בטח במלחמה. הלב של אף אדם נורמלי לא יכול לעמוד מול טרגדיה של ילד קטן. זה הנשק ההסברתי של חמאס כבר שנים, ועכשיו אנחנו חייבים גם.
6. שדרו מערביות - זה מייצר הזדהות.
בניגוד לעזתים, אנחנו נראים וחיים כמו אירופאים או אמריקאים. חשוב מאוד להדגיש את זה בטקסטים ובתמונות כדי שירגישו קירבה אלינו. אנשים מזדהים עם מי שדומה להם - זה יתרון הסברתי גדול!
7. תהיו אותנטיים.
אם יש דבר שלמדנו מהפרסום בסושיאל זה שאנשים מתחברים לאותנטיות. שתפו קטעים אמיתיים, בלי יותר מדי עריכה וכותרות. צלמו את עצמכם מדברים למצלמה, מספרים, בוכים. בלי פילטרים, בלי כותרות, בלי אפקטים. ספרו בכתב איך אתם מרגישים, שתפו בכאב. ואל תחששו גם אם האנגלית שלכם לא מושלמת - העיקר שזה אותנטי.
8. מזעזע מדי זה לא אפקטיבי.
תמונות הטבח שנחשפנו אליהן השבוע זעזעו את כולנו. הנטייה הטבעית היא לשתף אותן כדי לזעזע גם את העולם, אבל לרוב זה לא יהיה אפקטיבי כי אנשים לא רוצים או מסוגלים לראות. תחשבו על ההתנהלות שלכם מול ויזואלים נוראים מאוקראינה.
חשוב לבחור תמונות או סרטים שאפשר לעכל. אנשים גם פחות נרתעים מטקסטים (קשים ככל שיהיו) או מדימויים שמאפשרים למוח לקבל את הטרגדיה ולא לדחות אותה (חמאס עם צלב קרס למשל).
9. לוח הזמנים לא חשוב.
בעולם הסושיאל, קשה מאוד לעקוב אחרי הטיימליין של ההתרחשויות. דווקא עכשיו, כשיש תקיפה בעזה עם ובעולם מופצות תמונות קשות של עזתים שנפגעו - זה הזמן לשתף סיפורים אישיים קשים מהטבח הנורא. זה יוצר תחושה שזה קורה במקביל.
10. הימנעו מהתלהמות, אלימות וגזענות.
כולנו זועמים ומרגישים תחושת נקם. אבל אף אחד לא אוהב בריונים, גם אתם. תשאירו את הקללות וקריאות הנקמה מחוץ לרשתות - זה עושה נזק למדינה!
בהסברה אל תהיו אימפולסיביים - אחרי שאתם כותבים פוסט או סטורי חזק, קחו כמה דקות לנשום ואז תסתכלו שוב ותשאלו את עצמכם מה הייתם מרגישים אם הייתם רואים את זה אצל מישהו אחר. ורק אז תשייפו ותעלו.
וטיפ אחרון ממני - אל תשכחו שהמלחמה האמיתית קורית בשטח. שם נקבעים הדברים ושם אני בטוח שננצח בסוף. עם כל הזעם על כל משפיען או משפיענית שהעלו פוסט אנטי ישראלי - בואו נשמור על פרופורציות. הסטורי שלהם יימחק עוד 24 שעות ויישכח, אבל אנחנו במאבק צבאי כדי שהמדינה שלנו לא תימחק. וזה חשוב שבעתיים.
ולסיום הערה קטנה - הסברה צריכה לגעת בלב ולתת בעיטה בבטן, אבל היא חייבת להיעשות מהראש. אני מתנצל מראש אם לחלק מהאנשים ההמלצות ירגישו רציונליות מדי. אני כותב אותן ובוכה יחד עם כולם.
ניב חורש - מנכל משותף במשרד הפרסום ראובני פרידן וחייל בצבא ההסברה