ההתפלמסות על ההתנגשות בין הדלקת נרות חנוכה לצפיה במונדיאל יוצאת מנקודת מוצא אשכנזית להפליא. וזה לא ממש משנה אם זה בא מהתפיסה הדיכוטומית הרואה בצפייה בכדורגל התיוונות בת ימינו שיש להוקיע או מתפיסה הרמונית המנסה, באמצעות התפלספות ולמדנות מושחזת, ליישב בין עבריות למערביות.
בעולם הדתי שבו צמחתי, בעיר הולדתי בקריית שמונה, הדיון אפילו לא התחיל. לא הייתה כאן סתירה בכלל שצריך ליישב. איכשהו זה פשוט הלך ביחד.
שימו לב להבדלי הגרסאות בברכת "שים שלום".
האשכנזים שביננו אומרים "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד". התורה היא אמנם תורת חיים אך גם אין קיום לחיים שאינם תורה. יש לאהוב חסד אך אין קיום לאהבה שאינה משרתת קודש. אך בני עדות המזרח אומרים בשמונה עשרה "כי באור פניך נתת לנו תורה וחיים, אהבה וחסד". תורה מרכזית מאוד בחיינו אך אלוקים נמצא גם בחיים, אהבה היא אור פני ה' אך גם כשאיננה מופנית לחסד.
יהודי הוא גם אדם שנברא בצלם. הוא גם יצור אוניברסאלי ולא רק ייחודי. אין ספק שיש בנו גם קומה נוספת, זכינו לחיבה יתירה שנודעה רק לנו אך זה לא מוחק את הרכיבים הכלל אנושיים הגלומים בנו.
אין לי עניין גדול מדי בכדורגל. אך אני רואה שהאנושות רואה ברגעים הללו משהו שהוא הרבה מעבר לכל הסבר לוגי פשוט, מאות מיליוני אנשים אולי מליארדים עצרו את שגרת חייהם כדי לצפות במשחק כדורגל. זה מחייב התבוננות. זה לא משהו לדפדף ולהעביר הלאה. הצורך והדחף של יהודים מאמינים רבים להיות חלק מהדבר האנושי הגדול הזה הוא בעיניי פיסת אוניברסליות הפועמת בנו. אם אין בזה משהו שסותר את אדני יהדותנו-ייחודיותינו אזי הבקשה האנושית הפשוטה שבאה עם האיזונים ההכרחיים ובהקשר נכון היא דבר מבורך. אנושיות פשוטה לצד יהדות פועמת.
תורה וחיים. אהבה וחסד.