תודה לאיילת שקד שהחזירה את נתניהו לשלטון

הרבה נאמר על איילת שקד בשנה האחרונה, החל מדברי כעס על התמיכה שלה בממשלת השמאל, צחוק על כאבי הבטן שלה, זלזול בריצה שלה לכנסת ה-25 ומעט מאוד דברי שבח על הדברים שהיא עשתה למען הימין. רוב הביקורת כנראה היתה מוצדקת אבל דבר אחד אנשים לא לקחו בחשבון - יתכן והריצה שלה עד הסוף היא זו שעזרה לימין להשיג את הרוב להקמת קואליציית ימין משתי סיבות. 

מענה לימין הרך

בבחירות לכנסת ה-25 במגזר הציוני דתי היה לאנשים קשה להצביע. אומנם לא המון מפלגות היו על השולחן, אבל אין ספק שהציבור הציוני דתי כבר לא מחויב למפלגה מגזרית כמו שהיה בעבר. הציבור הדתי המשתלב שחי בחברה הישראלית רוצה להצביע למי שלדעתו יעשה טוב למדינת ישראל ולחברה הכללית וגם למגזר הדתי. המחויבות המגזרית היא פחותה ואפשר לראות את זה גם בהשתלבות של אנשי המגזר במפלגות השונות. בתוך כל זה אפשר היה לראות שתי מגמות בולטות.

גוש לא ביבי – גם בתוך הציונות הדתית יש מי שלא רצה לראות את נתניהו חוזר לראשות הממשלה, לחלק מהאנשים זה עניין אישי פרסונלי ולחלק מהם זה עניין של ימין ושמאל. לא משנה מה הסיבה, לליכוד הם לא יכלו להצביע וגם לא למפלגת הציונות הדתית שהבטיחה שהיא רצה מימין לנתניהו. לאותם אנשים במגזר, מפלגת המחנה הממלכתי נתנה את המענה – גם חילי טרופר וגם מתן כהנא כנציגים בולטים של המגזר הבטיחו במסע הבחירות שזו מפלגה עם אנשי המגזר וזו המפלגה הלא מגזרית שתתן מענה לגוש לא ביבי. 

ואז באו החברים של אותם אנשים וביקשו מהם שלא יצביעו לגנץ והזכירו שלמרות שגם גדעון סער במפלגה הזו, עדיין בשנה האחרונה הם ישבו עם הערבים, והביטחון שהיה בידיים של גנץ לא היה משהו באזור ההתיישבות (מקום שבו אולי הם לא גרים, אבל לרובם יש קרובי משפחה או חברים באזור), והמלחמה היתה להעביר אותם לפחות לבית היהודי. אולי הקולות שם ילכו לפח, אבל הם לא יתנו עוד מנדט לשמאל. 

גוש רק לא בן גביר/נעם – אם יש אנשים שלא אוהבים את ביבי, בקלות אפשר למצוא יותר אנשים שלא אוהבים את בן גביר (בגלל היותו "קיצוני") ועם נעם (בגלל המסרים השמרניים) וגם כאלה שלא אוהבים את בצלאל סמוטריץ' (בגלל הימין/החיבור לבן גביר/נעם/בגלל החרד"לנקיות) – לא צריך הרבה סיבות. יש אנשים שלהצביע למפלגת הציונות הדתית זה היה מעשה שלא בא בחשבון. לאותם אנשים הפתרון היה איילת שקד שרצה תחת הבית היהודי והאות "ב" – שני מותגים שהם מכירים, אולי לא הכי אוהבים אבל אלו פתרונות של "חזרה הביתה" לעבר המפואר בו הציונות הדתית היתה של המפד"ל, כח אחד ולא היו פיצולים. רוב המצבעים לאיילת מהסיבה הזו ידעו שהיא לא תעבור את אחוז החסימה אבל הם כן רצו להביע מחאה נגד המפלגה שניכסה לעצמה את שם המגזרי. והם רצו גם להצביע ולקיים את החובה האזרחית מבלי לפגוע בגוש הימין. 

כך או אחרת, ההצבעה לאיילת שקד גרמה לכך שהקולות שלהם נספרו והעלו את אחוז החסימה ובכך מנעו ממפלגות שמאל קטנות לעבור גם הן את אחוז החסימה (נכון לעכשיו : בל"ד ומרצ) ומהצד השני לחזק את גוש הימין בכך שאותם אנשים לא הצביעו למחנה הממלכתי. 

אז אפשר להגיד על הריצה של איילת עד הסוף הרבה דברים, אבל ייתכן כי דווקא המעשה שלה הציל לנו את גוש הימין וייתכן והמעשה שלה אכן נתן לימין לא רק את המנדט ה-61, אלא הרבה יותר. 

אנשי הספינים עוד יספרו לנו בעוד כמה שנים שהכל היה בסוף תרגיל של הליכוד יחד עם איילת. וזו היתה החזרה שלה בתשובה. אבל ימים יגידו.