דעה שכחנו איך מנצחים: גם במבצע עלות השחר פספסנו בגדול

יש לנו תכונה ישראלית שאנחנו לא מצליחים להיפטר ממנה כמעט יובל שנים. אנחנו לא מפספסים שום הזדמנות לפספס הזדמנויות להכריע את אויבנו. האם זה נובע מהרצון להמשיך ״לחיות על חרבנו״, האם זה נובע מהתאהבות בלתי רציונלית במונחים ״סבב״ ו״גל״? כל התשובות שניתן, יהיו נכונות כנראה. המושג ניצחון נשאר לצערי אצל המנהיגים האזרחיים והביטחוניים רק בלכסיקון של בחירות או תחרויות ספורט.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאממעצר המבוקש בג'נין ועד לחיסולים בעזה: סיכום מבצע עלות השחר

  08/08/22 13:50

מדוע המנהיגים שלנו מקדשים את ההגנה?

קדושת החיים והרצון להימנע מנפגעים הביאו את המנהיגים שלנו לאורך חמישים השנה האחרונות לקדש את ההגנה. בכל האירועים ביובל שחלף, במקום ליזום ולתקוף, ייצבנו קו הגנה. האויב למד אותנו וניצל כל פרצה ונקודת חולשה. אם הצלחנו למנוע מאויבנו להיכנס דרך הדלת, הם נכנסו דרך החלון.

הפצצות בעזה, עלות השחר | צילום: Rahim Khatib/Flash90

גירשנו את יאסר ערפאת ואש״ף מלבנון קיבלנו אותו עם הפת״ח ברמאללה ואת החיזבאללה בלבנון. החלשנו את פת״ח, וקיבלנו רשות פלסטינית ביהודה ושומרון מחד וחמאס בעזה מאידך. הורדנו את הלחץ מלבנון וקיבלנו חיזבאללה בסוריה. עם כל הקושי שבכך, חייבים להודות כי חסר לנו אומץ מנהיגותי לסיים מלחמה כמו שצריך, לשלם את מחיר הניצחון.

דרגי השטח מעודדים, המנהיגים רופסים

ניצחונות, אתם יודעים משיגים בשילוב, ברציפות ובהמשכיות של התקפה, תחבולה, הפתעה, נחישות ואומץ ליבם של לוחמים. צה״ל עם השב״כ וכוחות המשטרה מוכיחים כבר ארבעה חודשים, מאז תחילת מבצע ״שובר גלים״ ובהמשך במבצע ״עלות השחר״ כי היכולת קיימת. אולי לא בשלמות מקצועית ואולי לא בכל הזרועות באותה רמה, אבל הרוח הנושבת בדרגי השטח מעודדת אותי. המידע המודיעיני, הדיוק והעוצמה בהפעלת הכוחות, הטכנולוגיה המתקדמת והנכונות הציבורית למלא הנחיות להתגוננות אישית, ולתת גיבוי להמשך הלחימה, עומדים בסתירה מעוררת חשש וחשד מול רפיסותם וחדלונם של המנהיגים הבכירים בדרג המדיני ובדרג הביטחוני.

עוד לא שקע אבק מבצע ״עלות השחר״ וכבר נשמעות תרועות הניצחון של מקורבי גנץ והילולת מקורבי הבאבא לפיד על ניהול מבריק של המבצע ועמידה ביעדים, וזאת בפחות משבעים ושתים שעות. אף אחד לצערי לא מעז לשאול את השאלות הרלוונטיות.

אחרי ארבעה ימי סגר לכל תושבי עוטף עזה והנגב המערב, ואחרי כמעט שלושה ימים בהם שובשו חיי השגרה של חצי מדינה, למעלה משני מיליון תושבים היו תחת איום של למעלה מ-1000 רקטות, חייבים לשאול מה היו מטרות המבצע? מה יהיה שונה בנקודת הפתיחה של הסבב הבא? מה ההישגים האמיתיים של מדינת ישראל ומה התשלום ששילמנו למצרים, לחמאס ולג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בשל הפסקת האש?

מה היינו צריכים לעשות

הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא״פ) הוא שלוחת טרור איראנית. הגא״פ הוא לא הריבון בעזה. חיי התושבים הפלסטינים לא מעניינים אותו. הוא מוצב חוץ איראני על גבולה של מדינת ישראל. הייתה לנו הזדמנות יוצאת דופן לנצל את תמיכת העולם המערבי, את התמיכה שבשתיקה של העולם הערבי, את חוסר רצונו של החמאס להיות חלק מהלחימה ואת כל היכולות הצבאיות שיש לנו כדי לחסל את הארגון הזה. לא היינו צריכים לכבוש את רצועת עזה, היינו צריכים להמשיך ולחסל את בכירי הארגון המהווים את התשתית העיקרית והמשמעותית של הגא״פ. אילו היינו עושים זאת ולא ממהרים לעצור ולהתהדר בהצלחות, היינו מפגינים לכל אויבנו ולאיראנים בפרט כי אנחנו לא אורחים במזרח התיכון. אנחנו פה להישאר ונעשה זאת ביוזמה, בנחישות ובכל הזמן שיידרש לכך.

פספסנו! מי יודע איפה ובאיזה גודל נמצא את הג׳יהאד האסלאמי פלסטיני במבצע הבא? האירועים שחווינו ב״שומר החומות״ עלולים להיות רק קדימון למה שנראה פה בעתיד. הגיע העת למנהיגות שדואגת לעתידה של המדינה ולא לעתידם שלהם.