טור אישי הדור השלישי שבשבילו השואה עוד לא נגמרה

האפשרות לסייע למאות ניצולי שואה לחיות בכבוד לעת זקנה, בניהם סבה וסבתה הפרטיים, היא שהובילה את עו"ד נועה שיין לשנות מסלול ולהקדיש את הקריירה המקצועית שלה למען הניצולים

עו"ד נועה שיין-ברודי 28/04/22 09:51 כז בניסן התשפב

הדור השלישי שבשבילו השואה עוד לא נגמרה
צילום: shutterstock

עוד כילדה גדלתי על סיפורי המלחמה והשואה האיומה, על הנאצים ומשתפי הפעולה איתם שרצחו רבים מבני משפחתי, והותירו אותנו משפחה קטנה.

סבתא רחל, אמא של אבא, נולדה בסלובקיה, הייתה בגטו ובהמשך נשלחה עם בני משפחתה לאושוויץ. אמה ושישה מאחיה ואחיותיה נשלחו מיד למשרפות ועלו בעשן השמימה. סבתי ואחותה צורפו לפלוגות עבודה, טולטלו בדרכים וניצלו. בתום המלחמה הן הגיעו למחנה עקורים באיטליה ושם היא הכירה את סבי ז"ל. סבא, יליד ליטא ששרד את גטו קובנה ומחנה הריכוז דכאו. הם התחתנו ויחדיו עלו לארץ. בעוד סבתא תמיד דיברה על השואה, סבא כמעט ולא סיפר את קורותיו בגטו ובמחנה הריכוז, הוא לא סיפר שאיבד את אשתו הראשונה ואת בנו באקציית הילדים בגטו, ואבי גילה רק בגיל מבוגר על אחיו שנרצח בפורט התשיעי.

נועה שיין-ברודי

נועה שיין-ברודי צילום: בני לפיד

גם סבי השני שרד את השואה, תוך שהוא נאלץ להשאיר את משפחתו ועיר הולדתו מאחור. גדלתי על סיפורי השואה, גדלתי על ברכיה של סבתא שתמיד אהבה וחמלה למרות התופת שעברה, גדלתי לצד משפחה שלימדה אותי את ערך הנתינה והעזרה. תמיד ידעתי שיום יבוא ואסגור את המעגל הזה.

אחרי 11 שנים של עיסוק בעריכת דין בתחום דיני המשפחה בחרתי לחפש תחום אחר בעריכת דין, שתהיה בו תחושת שליחות, משמעות וסיפוק. הדרך אל עמותת "אביב לניצולי שואה" הייתה ברורה. כבר שמונה שנים שאני פוגשת ניצולי שואה אשר תעצומות הנפש שלהם אפשרה להם לקום מתוך האש והאפר, להמשיך לחיות ולמצוא משמעות לחיים בתוך מציאות שכל כך התאכזרה אליהם. ביטוי לכוח רצון נשגב, לא להישבר, להמשיך לחיות ואפילו לחייך.

הזכות הגדולה ביותר עבורי הייתה הזכות לעזור לסבא ולסבתא הפרטיים שלי, זיכרונם לברכה, למצות את זכויותיהם. כשמגיע אלי ניצול שואה שחי רק מקצבת זקנה של ביטוח לאומי וכשאני מסיימת את הטיפול בו הוא מקבל מהאוצר קצבה חודשית של 8,000 שקלים, אני יודעת שהצלחתי לשנות משהו ושהעשייה שלי מאפשרת לאותם ניצולי שואה ביטחון כלכלי לעת זקנה. זו הדרך הצנועה שלי לנסות לסייע לשורדים לחיות בכבוד, וכבר לא נותרו רבים מהם.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום קשה, מעורר מחשבות נוגות, ובעיקר יום של התבוננות שמעלה  בי תהייה וההערצה לתעצומות נפש אדירות. בפתחו של יום השואה מתעצמת תחושת התכיפות. רבים מניצולי השואה הקשישים זקוקים לסיוע יותר מתמיד. ישנן דרכים רבות בהן ניתן לסייע ולהיטיב עם ניצולי השואה. לצד הסיוע הרב שניתן על ידי ממשלת ישראל, כדי שהמשימה תוגשם הגיע הזמן שזכויות ניצולי השואה יוכרו כאינטרס ציבורי דחוף ויעד ערכי חשוב ומעל לכל מחלוקת פוליטית.

גם בחברה משוסעת, אין ספק שרווחתם של ניצולי השואה מתעלה מעל לכל המחלוקות. אהבת חינם וניצחון הרוח – זה מה שלמדנו מהם וזה מה שעלינו להעביר לדור הבא.

הכותבת היא יועצת זכויות בעמותת ‘אביב לניצולי שואה’ המסייעת לניצולים למצות את זכויותיהם ללא עלות.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר