כשהייתי כתב מדיני בזמן שחרורו של גלעד שליט הגעתי כמו רבים וטובים מהקולגות שלי אל ישיבת הממשלה שלא מן המניין כדי לסקר את ההחלטה לאשר את העסקה. כשהגעתי לשערי הלשכה בחוץ היתה כבר הפגנה שקראה נגד העסקה המתגבשת, הקולות שהבאתי היו בעיקר משם כיוון שהשרים נמנעו מלהתייחס. כעבור שעה לערך הזמינו אותנו אל האולם התחתון בלשכה, לקבל תידרוך מסגן ראש המוסד דוד מידן שהיה אמון על נושא השבויים והנעדרים ועם יורם כהן ששימש ראש השב"כ. עד שהם הגיעו אכלנו שתינו וניסנו להצליב מידעים. אחרי כמחצית השעה קיבלנו תידרוך שחלקים ממנו היו לציטוט, חלקים אחרים שלא לציטוט וחלקים נוספים בשם גורם מדיני. לאחר התידרוך התאפשר לנו להסתודד עם המתדרכים. שעתיים וחצי כמעט מרגע שנכנסתי ללשכה ועד הרגע בו עליתי שוב לשידור, מאותו רגע ובמשך מספר ימים ידעתי לספר פרטים על גיבוש העסקה, המבט שהחליפו בכירי המערכת שלנו עם האויב מצד חמאס, הכנסתי את המאזינים לפעולות של המצרים ועוד.
רק שבוע אחרי ששליט כבר היה בישראל נזכרתי ששכחתי לשוב ולספר למאזינים על ההפגנה ההיא בחוץ, של המתנגדים לעסקה. לא כי בחרתי, אלא כי יועצים חכמים ידעו להסיט את האש מההפגנה ההיא אל התדרוך ההוא ולהנמיך את עוצמת ההתנגדות גם דרכי. בשבת האחרונה חשתי שוב שנעשה תרגיל שכזה, כולם התעסקו בדיון על הסיקור התקשורתי כאילו שהוא העיקר. עוד קצת והייתי חושב שאולי הכתבים הם הבעיה והפרשנים הביטחוניים שלחו את המחבל. העליהום הלא מוצדק הוא קצת מצחיק בהתחשב בעובדה שהסריקות המבצעיות נכפו על כוחות הבטחון בשטח עירוני ישראלי. בכל חלון, מרפסת, בר או מכולת עמדו אלפי "עיתונאיים" עם מצלמות ורשת שידור ברשתות החברתיות. אם לא הייתם רואים את זה על המסך הגדול הייתם רצים לחפש את זה בפייסבוק, טיק טוק וואטסאפ ואפילו טוויטר. התקשורת שיקפה מציאות לא יצרה אותה. אפשר לדון בתקשורת ובדרך הסיקור שלה בשנת 2022 כשהכל מגיע כל כך מהר לכולנו בלי צנזורה ובלי מתווך.
אפשר לבקר אבל אי אפשר ואסור להתעלם מהצורך בפרשנים כמו אלון בן דוד שיכניס אותנו קצת לפרופורצייה ולא לאווירה של כאוס, שינקה אותנו מרעשים ושמועות, היכולת של דני קושמרו לתווך את מה שהיה ידוע ומבוסס היתה חשובה לא פחות. יש מקום לתקן, אולם גם מי שאמונים על הדוברות היו צריכים להבין את משמעות האירוע ולהשתמש טוב יותר בתקשורת הממוסדת והמקצועית כדי למנוע את ההיסטריה ברשתות החברתיות. לא הכל רע בתקשורת הישראלית, אבל כשלא רוצים להתעסק בבעיה שנקראת ג'נין הכי קל זה להפנות כלפיה אצבע מאשימה שלא בהכרח בצדק.
הבעיה שראוי היה לתת לה את תשומת הלב האמיתית נקראת "זמן ג'נין" בחודש דצמבר האחרון לאחר שורה של תקריות אש מטווח קצר ופיגועי ירי חשף הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי כי צה"ל כבר גיבש תוכניות מבצעיות אופרטיביות לנפת ג'נין ושהדרג המדיני העדיף ביקש להמתין ולאפשר דווקא לרשות הפלסטינית ושוטריה להכנס לעיר ולנסות להשליט בה סדר. העובדה היא שרשות נכשלה ואפילו נסוגה מהעיר די מהר. התוצאה לא איחרה לבוא, שבוע אחרי שבוע התרחשו בעיר תקריות ירי בשעה שנכנסו אליה כוחות צבא ישראלים, ג'נין עברה לבנוניזציה התבטא אחד מבכירי מערכת הבטחון היו מי שהעדיפו לא לשמוע את האזהרות. אגב גם אזהרות שעלו בתקשורת הישראלית... התוכניות המבצעיות עדיין על השולחן, נדמה שהדילמה שעומדת מול הדרג המדיני והצבאי לא פשוטה, אפשר לצאת למבצע צבאי רחב שיכלול 2-3 חטיבות והרבה עוצמה אבל סביר להניח שיגרור גם תגובה עזתית, מבצע שכזה גם יכריח גיוס מילואים לגבות בקווים מהם יוזנקו החטיבות הסדירות. מי רוצה לקחת סיכון שכזה ערב פסח שאחרי הקורונה ולסכן את התיירות? להכניס את ישראל לעימות מתגלגל לקראת ימי הלאום? מהצד השני בימים האחרונים פועל הצבא בשיטת המודיעין החם והעקיצה, יש מודיעין, יחידות מיוחדות שתופסות כוננות נכנסות פועלות ויוצאות. אין חיכוך של 24 שעות והוא לא נרחב בכל העיר. הסיכון הוא מה יקרה כשבאחת מן העקיצות יסתבך הכוח הישראלי ויהיו נפגעים? ג'נין צריכה תשובות. הבעיה היא שכמו שקל היה להאשים את התקשורת קל עתה לקפוץ על הפרצות שבגדר ההפרדה, הפרצות הללו קיימות שנים וברובן לא יצאו מהן מחבלים. הם יצאו מהעיר ג'נין ומתוך הרוח שיש בה. גם בניית חומה בגובה כזה או אחר לא תעלים את הבעיה. בג'נין יש עתה רוח רעה, יכולת ורצון. חומה לא בטוח שתספק את הפתרון להפך אולי אפילו תעצים את הבעיה כשתהיה נסתרת מעיננו. לשאלות הללו נדרשת הממשלה, לג'נין, לא לתקשורת הישראלית.
הכותב, יעוץ תקשורת ואסטרטגיה בזליגר שומרון שימש בעבר כתב מדיני ופוליטי.