דעה ממשלת בנט-לפיד הלכה כמה צעדים רחוק מדי עם הקומבינות

אין ואקום בחיים ובוודאי שלא בפוליטיקה. מי שחושב שאפשר לטפל ביציבות הפוליטית בישראל באמצעות קומבינות קיבל השבוע שיעור בצניעות. ממשלה שנולדה בחטא, התקיימה באטימות סופה לקרוס לתוך עצמה. זה לא יקרה בבת אחת, אלא בתהליך קצת יותר ארוך, אבל התוצאה היא בלתי נמנעת, חזרה לחוסר היציבות הפוליטית שמלווה אותנו מאז הבחירות לכנסת העשרים ואחת שהתקיימו ב-9 באפריל 2019.

כמו שאי אפשר לתקן גשר רעוע בסלוטייפ. כפי שאי אפשר להפוך אוכל מקולקל לטעים ואכיל עם קצת מלח, כך אי אפשר לפתור את בעיית היציבות הפוליטית בישראל בעזרת קומבינות מנותקות מהמציאות. וכשאני מדבר על קומבינות הכוונה הן מימין והן משמאל.

מה הם לא עשו רק כדי לשרוד

תשעה חודשים הצליחו אדריכלי ממשלת בנט-לפיד להחזיק את ממשלתם מעל המים. מה הם לא עשו רק כדי לשרוד: שיתופי פעולה הזויים בין הפכים מוחלטים. פיזור כספים בלתי אחראי לכל גורם בעייתי. מינויים תלושים של פוליטיקאים כאתנן פוליטי (אלי אבידר כשר, את ח"כ רינאווי זועבי ממרצ כקונסולית כללית בסין), שימוש בחוק הנורווגי בסיטונאות – כשלושים חברי כנסת. והכל, כאמור, רק כדי לעמוד על הרגליים.

ממשלה שהחיבורים שלה הם מעשה כלאיים ערכי ואידיאולוגי, לא באמת יכולה לקדם מהלכים חשובים עבור המדינה ואזרחיה. התירוץ השקרי שבנט ולפיד פיזרו לכל עבר שכביכול ממשלה כזו יכולה להסכים ולהתמקד על שמונים אחוז מהנושאים ובכך להימנע ממוקשים, משולה לטענה שכל אדם יכול להטיס מטוס כיוון ששמונים אחוז מהזמן המטוס מוטס על טייס אוטומטי...

ממשלת בנט-לפיד הלכה כמה צעדים רחוק מדי בקומבינות שרקחו כדי להפיל את ממשלת נתניהו ולדחוק את הימין מהשלטון. פרישתה של סילמן מהקואליציה אומנם הפתיעה רבים בעיתוי, אך לא באמת הפתיעה אף אחד שידע שפרישה מעין זאת הייתה רק שאלה של זמן.

כל מה שנותר זה לקבוע את מועד פטירתה הסופי של הממשלה

ממשלת בנט-לפיד מתחילה את גסיסתה האיטית והמכוערת. החשדנות בין חבריה, הטחות האשמה ההדדיות ומלחמות הבוץ יתחילו לצוף בקרוב וביתר שאת מעל פני השטח. ככל שהסדקים ייחשפו כך הקומבינות של בנט-לפיד יעמיקו וישתכללו. כולנו יודעים, כולל רוקחי הקומבינות עצמם, שהצלחה שלהם היא זמנית להרוויח עוד יום/שבוע/חודש. סופה של ממשלת קומבינות נחרץ, כל מה שנותר זה לקבוע את מועד פטירתה הסופי.

ובינתיים, אנשי המחנה הלאומי האמיתי ממתינים על הקווים, סופקים כפיים ומתחילים לתכנן את חזרתם לשלטון. מתחילים הדיבורים על מציאת עריקים נוספים, שיתופי פעולה בין שחור ולבן ובקיצור תקוותם להקים ממשלה לאומית מבלי ללכת לבחירות. מי שחושב שהרכבת ממשלה לאומית אלטרנטיבית בקומבינה נגדית היא הפתרון טועה ומטעה. מעבר לעובדה שממשלה כזו, אם תקום, לא תוכל להתנהל ביעילות ולמען קידום האינטרסים של המדינה ואזרחיה, הרי שכולם מבינים, כולל אדריכלי ממשלה שכזו, שימיה של ממשלת קומבינה ספורים.

ממשלה בישראל לא יכולה למשול ולשלוט ללא רוב אמיתי וחד משמעי. ממשלת בנט-לפיד הוכיחה שממשלת כלאיים לא באמת מסוגלת לנהל את המדינה לאורך זמן. הנושאים החשובים שמעסיקים את המדינה ואזרחיה רבים, מורכבים ומפלגים את החברה הישראלית. הגיע הזמן שכל הפוליטיקאים יזכרו שהפוליטיקה איננה מטרה אלא אמצעי. שהשלטון איננו חזות הכל, אלא הדרך למימוש ערכים ואידיאולוגיה.

צו השעה: חזרה לשאול את הריבון-העם

בשנים האחרונות ובלהט תדירות הבחירות נשכחו עקרונות הבסיס של המשטר הדמוקרטי. ממשלת בנט-לפיד שברו את כל השיאים כשאפילו עיקרון הרוב כבר לא נחשב בעיניהם. הצמא לכוח ולשלטון סנוורה ועיוורה את בנט, לפיד, סער, ליברמן וגנץ. בקצב הזה אין ספק שזה רק עניין של זמן ומחיר עד שמנכ"ל יש"ע לשעבר, נפתלי בנט, לא רק יכשיר את הרשימה הערבית המשותפת, אלא ישתף איתם פעולה ואף יכניס אותם לממשלתו – והכל בשם העיקרון שהפך למקודש 'רק לא בחירות חמישיות'.

צו השעה הוא חזרה לשאול את הריבון-העם. אין מנוס מבחירות כלליות. זה לא נעים ונוח, אבל זה נכון יותר, בריא יותר ודמוקרטי יותר ללכת לבחירות מאשר לעוות את תוצאות הבחירות האחרונות. לפני שהפוליטיקאים מנסים למלט עצמם מהליכה לבחירות כדי שיזכרו את הזהרתו של הנביא הושע "כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ" (פרק ח' פסוק ז'). 

גלעד כץ, הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב, לשעבר